ארמון בדולח

ואתה

בוא תהיה לי כלי

תהיה עדרי גנו דוהרים

תהיה הדי תופים מכים

ופטישים מעופפים

עכשיו אני כמהה לנגיעה והרפתקה

אך אנגן קולי עדין, שלא תשכח

עליך האחריות;

הכל על נשמתך.

יופיי מחכה לקמטי צחוק

לסדקים בעור מנתיבי דמעות

בוא לחש באוזני

מילים מערערות

כבר לא יודעת איך לשכוח את היופי

לבחון את גבולותיו

להביא אותו לנועם ארסי,

לקצת הרס עצמי

הרי ארמון בדולח עוצמתי -

כוחו בהיותו שברירי,

ואני רוצה שתרקוד בו ברקיעות כבדות,

בטריקת דלתות

לבדוק גבולות

קצת לכעוס

אבל שלא יתמוטט לחתיכות

ומבלי לרמוס

במבט לתוכי,

אני הוא ארמון הבדולח

הקורא אליך

בוא ושרוט את קירותיי

במבטך החושק

שתיקת העולם

העולם שתק

העולם שותק 

וחשבתי לעצמי אולי עדיף שישתוק,

אני הרי יודע איזה שטויות הוא יכול להגיד לפעמים.

תראו את מדורי הרכילות

והספורט,

תראו את התוכניות הכלכליות

והספרים לפיתוח עצמי,

מגילות לרוחני

וסטטוסים בפרטי.

אולי עדיף שישתוק

במקום עוד תעמולה,

תהיה תעלומה

ויש מצב שמישהו באמת ינסה לפתור, 

ינסה לחבור 

לאחר
במגע, בעשייה.

הרי סתם מרבים בחשיבותן של מילים

שהופכות לרעש לבן בהזדמנות ראשונה,

ללעג לרעש 

שנאמרות כמטבע לשון שחוקה 

בכדי לצאת ידי חובה 

לכסות על עצלות נפשית

וכשירה.

העולם שותק

אז שישתוק 

ממילא כבר עברה השיירה

ודבריו של העולם כנביחה בחשכה 

שאחריה שוב -

שתיקה.

בני חזן

מספרי טלפון שכתובים על קירות תא
שרותים ציבוריים בקומת המרתף של התחנה המרכזית בירושלים.
חסרי משמעות באופן מגוחך,
בעיקר כי אין קליטה
וגם כי לא באמת אשמור עכשיו בטלפון, איש קשר חדש -
"בחור ערבי שאוהב לקבל, זמין לכל שעה".
זה חסר משמעות לא פחות מהשאלה :
"עד מתי אוגוסט 14?"
כשברור לכל מי שיושב על זה רגע,
שזה לא אמור לקחת יותר מעד תחילת ספטמבר 14,
מקסימום !
דברים חסרי משמעות
ואולי רק בשבילי,
לכן מאוד הייתי רוצה למצוא אותו
את "בנימין חזן המלך" שב- "17/3/15 היה פה"
ואולי גם הוא חשב על אותם דברים כמוני
ואפילו ממש כמוני - בזמן שחרבן.,
אך כנראה שבני חזן הוא בכלל לא כמוני,
פתאום ברור לי שהוא הרבה יותר מאורגן,
כי מי לעזאזל מסתובב עם לורד שחור כל הזמן ?
בני חזן
יתכן שזה הוא שכתב הכל,
ואולי יש לו קצת חזות ולורד
והוא מנצל את זה כדי לשכנע שערבים אוהבים לקבל
ובעצם לא רוצה בכלל
 שאוגוסט 14 יסתיים לעולם
ולכן מעורר ספקות לגבי זמן סיומו
הברור מאליו
כשהוא מחרבן על כולם.  

לא פעם

שאלתי ביני לביני, האם נצליח ?
ולא פעם עניתי,
שבעולם כזה בו מקום מפלט הוא כל כך נדיר,
כבר הצלחנו.

לא פעם תהיתי עם עצמי,
האם אין דרך קלה יותר ?
ואז ראיתי את ההולכים ושבים לבדם
ונזכרתי,
שדרכים כאלו יש המון,
אך בלי אהבה.

פעם חיפשתי אותי בך
וכעסתי כשלא היית,
עד שגילתי,
שממני יש לי מספיק,
ואותך אני רוצה.

חמישה צעדים

לא יכולתי ללכת רחוק יותר מהמרחק אליו הלכתי -
חמישה צעדים וטריקה.
מליון צעדים יכולתי ללכת והייתי קרוב מזה,
אך הטריקה הייתה כחור שחור
או קפיצה בין מימדית
שהובילה אותי למקום בו אני נמצא עכשיו,
עומד מעבר לדלת,
תקוע במקום אליו הלכתי -
חמישה צעדים וטריקה
מקום שלא יכול להיות רחוק יותר
ממך

בטעם משחת שיניים

סקס בטעם משחת שיניים

זה מה שהכי הולך היום

כי בין לבין יש ילדים, עבודה, סמארטפון

והערת אותי באמצע החלום,

( חשבתי שאני החלום.

אז חשבת  ...

תן להמשיך עוד לישון ).

סקס בטעם משחת שיניים

בדיוק בין אחת עשרה וחצי לחצות

כשאני רוצה לגוון

משתמש במי פה בטעם פירות

זה זמן כזה ביומן 

שבמקום להתהפך במיטה

עושים את מה ש"צריך" לעשות,

מקנחים בנשיקה, זה גם נגד עששת

ובברכה חלושה - לילה טוב כפרות. 

זבוב

לא פעם השקעתי כמה שניות

ניסיון לעזור לזבוב להבין איך ממשיכים

כיוונתי מעט בידי 

או שהסטתי מעט חלון

אם רק יכולתי - לרווחה,

אך לפעמים היה לי עקשן,

פחדן או סתם טיפש מכדי...

ועזבתי את נפשו 

ואותו לנפשו

תקוע מול חומות זכוכית עם עצמו.

לעתים נזכרתי בדיעבד

וחשבתי 

קצת מהר מדי,

בעיקר כשהרגשתי לכוד או אבוד 

והתפללתי שאם יש מישהו גדול ממני

שיכול, 

אז שלא יתייאש 

ושימשיך גם הוא לנסות 

כל עוד הוא רואה שלא ויתרתי 

בעצמי 

  

לאחר שכולם הלכו

שוטף את הכוס הכחולה

שהכנת לי בשיעור קרמיקה

מזמן

מעביר אצבעותי על קימורי דופנותיה  

מבחוץ ומבפנים

נוגע בדיוק במקומות בהן נגעת

בגומות בהן הפעלת לחץ, כרית אצבעי שוקעת

עושה את אותן התנועות שעשית

קרוב

דרך החפץ מרגיש אותך

מתחבר לרגע לעושים פסל בכדי להאמין

נבהל משבריריות הזיכרון שנותר ממך

כשהכלי מחליק מעט

מבין מהי כוס קרמיקה כחולה

ומגלה שהיית עבורי יותר ממים חיים

חיוך

החיוך שלך הוא נשק סודי

את יכולה לפתור איתו כל בעיה

חבל שכמו פצצת מימן

את שומרת אותו כאופציה אחרונה

החיוך שלך הוא זריחה

אז מה אם אני איש של לילה

תני לי לראות אותו כל רגע

היום הזה הוא מנהרה חשוכה שיהלום נחבא בה

כי החיוך שלך גורם לי לבוא

גורם לי להישאר

זה החיוך שלך, את כבר יודעת

אליו הלב שלי דוהר

אז תחייכי אלי לפעמים

ותראי שהכל יסתדר

כולם יודעים שהוא שם מאחורי הרצינות

אז שיפסיק להסתתר

חייכי אלי יותר

  

טוב

במיטה או בכר הדשא,

ברגעים האלו שאין מה להגיד

ונשאלות שאלות שלא דורשות תשובה,

רק קירבה -

אני בכל זאת עונה,

אם תרצי לדעת אם הייתי בן טוב

לכי תשאלי את אימי,

היא מפוזרת בין ריחות כמון ושום אצל כל הנשים בעולם.

לכי תמצאי אותה בין חיבוקים מזעים

ודאגה שנראית מיותרת,

אבל מבטיחה שתמיד תהיה.

ואם תמצאי את אימי,

בעיניים טובות ומשפטי חכמה,

אל תגידי לי מה היא אמרה

כי זה יכול לקרוע את לבי,

אבל ספרי לה בבקשה

שאינני יודע אם הייתי בן טוב,

אבל אני ממש מנסה להיות אדם כזה.

נגיעה

כל יום ניגע קצת
טפיחה על שכם
לחיצת יד
וחיבוק
כל יום ניגע עוד קצת
לחיים נצמדות
נשיקה על לחי
לשונך בפי
כל יום ניגע עוד ועוד
עד שנעזוב
איש את אביו ואמו
ונהיה לבשר אחד



   

הייתי

הייתי ברווז לגעגוע שלך

סתם היה נראה שיש קשר

הייתי מים כחלחלים באגם זך

משקפים את החלל שמעל בכל עבר

הייתי אכזבה שפוטה

וזה ממש דומה לאהבה פשוטה

הייתי ארנב בגלקסיה  

מעניין אם שמת לב, גם כשלא הייתי

ויותר מכל

ויותר מכל

היית את שרציתי 

              

יום טוב

זה יום טוב, אבל קצת שובב,

אחד כזה שאוהב לשחק ולהתחבא.

חשבתי שראיתי אותו בבוקר בעינייך,

אבל הוא ברח אל תוך ויכוח גדול.

רדפתי אחריו אל הים

והרגשתי שהוא היה שם

בין ערמות הזבל שאנשים השאירו על החול.

יום טוב, אבל שובב

כזה שאוהב להתחבא ולברוח,

עד שכמעט שוכחים שהוא רק יום

עד שכמעט מאמינים שהוא לא טוב

עד שכמעט כבר לא נשאר כוח.

וכששוכבים לרגע מותשים מחיפוש ורדיפה

לתנומה מתוסכלת וקצרה,

מתעוררים לגלות שמישהו דאג לכסות אותך בשמיכה -

יודעים שהשובב עשה את זה

והיה בו רגע לאהוב,

וזוכרים שלמרות כל הפוזה

הוא בסך הכל

יום טוב.

  

חוף הים

ביקשת ממני לתת לך להיות ים

מעוררת השראה וחסרת גבולות, 

סוערת, סוחפת ועמוקה. 

ואני רציתי להיות חוף עליו תוכלי להתנפץ.

ביקשת להיות ים 

להיות ים, 

ואני שרק רציתי להיות לידך -

בלי לטבוע, 

הייתי לך חוף מבטחים.

אני

ראיתי עץ בסוף החורף,

ענפים ריקים במיליארד גוונים חומים,

כמעט ולא זיהיתי את חברי המצל והפורח

מהקיץ דאשתקד.

כשאני מספר על עצמי

אני מספר על זר שהרגשתי לרגע,

ושואל

מה ההבדל בינינו ? 

מרחק

היה את הזמן הזה

שהאמנתי שאנחנו כוכבים בשמים

ויש מסלול לכל אחד

כך שאם נגענו פעם אחת,

הפרידה היא זמנית

ויש עוד סיכוי שניפגש

היום אני רואה אותנו  

גל אדווה במים

חלק מאותו מעגל

אבל ממשיכים להתרחק

עד דקיקות

והעלמות בחול

אנחנו במשחק כזה

בו כל פעולה שלך או שלי

מדגישה שיש רק אתה ואני

בכל פעם שאתה הולך למכולת

אתה כבר לא מביא לי כלום

וגם לא מביא לנו

אתה קונה עבורכם או לעצמך

ועוד מעט לא יהיה יותר אנחנו

יהיה רק אני, מרחק

ואתה 

שקית קרועה

חספוס  העור בכרית ידיי
מכניע אותי לכתוב
העור יבש
האור עומד מזה זמן מה
כך גם הלב בין הלימה לפעימה.
אלך אל פרוות הגמל המדובללת
אל מזרן זרוק ביער
אל המשיכה והמניעה
אל הקדימה והבלימה
אל האפשרות הבלתי בטוחה
כאן העצירה היא התקדמות
שקית קרועה, בחבטה, התנגשת בחלון הקומה ה-13

אלי

כה תאמרו לאור הרחוק

ותגידו לתקוותי הגנוזה

דברי הנווד המביט ללב

נאום שירתו הפשוטה.

אספי צעקה משמיים,

הניחי  על קברים נחמה,

שפכי סליחה על ים,

העצימי אהבה במחשכי מערה.

נשקך הניחי;

ירוצו רגלייך אלי, אל חדרי.

כוונותיי להגיד לך

לחישת עלים בחורש ומלמול גלים,

רהב רעם ורוח שורק,

קצוות עולם, שְׁאוֹל ורקיעים

אלים לא יבינו ואנשים עוד פחות

אין ללמדו ואין תוכנית;

בואי ואספר לך

בתוך סוכתי הזמנית

בעדינות הָאָרֶץ המתפוררת,

בקודש הרגע הזמני והאפשרי

תהיי חייבת לבוא עד כאן,

לשמוע סודי.