שם

בעבר לא הבנתי
מתי חפץ יכול להיות חשוד,
כיצד לניירות ערך,
מדוע מילים גסות.
ואיך שקיעה רוטינית -
מצליחה להיות מפתיעה ומנחמת בכל ערב.
האדם הוא לבדו בעל המשמעויות
עד שמפתחות חיים בעצמן,
בפחדיו משתלטות עליו
ובחלומותיו אוצרותיו.
כך לפני אלפי שנים, הבלתי מושג
מלבד הבריאה,
היו השמים,
על כן הדתות שיכנו שם את דמות אלוהיהם.
בזכות המדע -
אלוהים השתחרר מצלמו, חזרה אל הלב
והאנשים הזרים,
הוא שם
במחשבה אופטימית לסיום
או התחלה,
תלוי איזו משמעות ניתן ל
שורה האחרונה בשיר...

תמיד

זה נראה שתמיד היית כאן,

חיכית להתפרץ.

מעיין מים חיים נובע,

צבי בהסוואת הסבך שלפתע מקפץ.

האור בקצה המנהרה

ששוכחים קיומו בשגרת ההתקדמות.

זרע נשכח באדמה

הנובט לעץ מצל, לפתע ובמהירות.

נראה שאת תמיד היית כאן

יפה כמו צבעי הקשת,  

מחכה שטיפות ושמש יתחבקו

להתגנב לתכלת.

וזה נעים ומפליא

אפילו בשפתיים נובלות מעייפות,

כשניתן להבחין

שקצה של חיוך תמיד קיים כאפשרות.

שמח שאת כאן -

זרה ומפתיעה,

אני רואה אותך ברור אל מולי.

ובכל זאת, איכשהו בפנים,יודע

שתמיד היית איתי.

אהוב אותי

מתעוררת עם שחר

פוקחת עיניים, מחייכת.

מנשקת בשפתיים חמות

ולוחשת:

אהוב אותי לנצח

אהוב אותי לעד

אהוב אותי כי -

( מהססת )

מפחיד שלא יהיה לי אף אחד.

בקהל, דוחפת אותי הצידה,

קורצת.

משלבת ידיה בעורפי ואומרת:

אהוב אותי לנצח

אהוב אותי לעד

אהוב אותי כי -

(מהססת )

סתם, כי זה נשמע נחמד.

מבעד לחלון יוצאת

מנופפת לשלום,

כמעט בצעקה - קוראת אלי:

אהוב אותי לנצח

אהוב אותי לעד

אהוב אותי כי-

( מהססת )

אם לא תטעה, אז איך תלמד?

שירים מזמזמת

ואותן מילים תמיד חורזת

וחוזרת:

אהוב אותי לנצח

אהוב אותי לעד

אהוב אותי כי –

גם אני אוהבת אותך...

( תמיד משלים לבד )