לא הכל הלך כמו שרצינו
אבל בכל זאת תראי אותך - שמחה כל כך.
בזמן שהחושך נמס ונוזל אל מקום לא ידוע
(אומרים שאל הצד השני של העולם),
ארץ מתעוררת חרש
ושתי ערים לוחשות בה אחת לשנייה
(במלמולי תפילות ומשאיות זבל נוהמות).
תל-אביב הצעירה שחגגה כל הלילה
מבקשת מאחותה
להתנשא מעליה רק לעוד רגע אחד -
לדאוג לה,
כמחסה מהשמש שכבר בא מכיוונה
וממילא היא כבר לגמרי ערה
(גם אם לא מרגישים זאת עליה, בשל אופייה -
בכל זאת מבוגרת היא האחות הגדולה)
ואני ביניהן,
אנוכי במזרח ולבי בסף מערב
שם השארתי אותך (כמעט) לבד במיטה,
מאוכזבת שהלכתי,
אבל יודעת שאחזור,
אז שמחה.
