בת זוגי

האמת הבוגדנית הזו

היא זכרון מנותק

בו בת זוגי שונאת לישון עם דראדון

לא תמיד,

רק כאשר הצד של כפתורי הציפה פונה לכיוון הראש.

בת זוגי, איזו מהן 

ואיך יכול להיות שהיו כל-כך הרבה, 

כשזוג זה שניים

האם כולן שנאו לישון ככה

או רק אחת

וכבר המשכתי כך עם כולן

ודראדון, מעניין אם מישהו עוד משתמש במילה הזו 

כי כולן צחקו עלי 

מה הבעיה שלך פשוט להגיד פוך

לא הצלחתי

לגבי כיוון הכפתורים מאוד הקפדתי 

אוֹרֵחַ

לאֹרֶךְ כל הדרך
הצבת לי מפלצות זכרון
ללא אֹרֶךְ רוח
נושכות אותי בלשונן
העצלן
ובכדי לאהב אותי
אהבתי
את אדישותי

לאוֹרך כל הדרך
הנחית אֹרַח חיים
באור תעתועים
לא ידעתי מקורו
ומתי יסנוור,
בהתרגשותו,
למדתי לאהוב ללא תנאי
עצום עיניים

לעוֹרך, כל הדרך
כמהתי
לשקט רחמך
ליטוף עורפי במגע ידך
ולחיבוק שלא בא,
עד נשים אחרות
נחמוני בבשרן

לַעוֹרֵךְ את הדרך
פסוקים הם שבילים
וחלומות עוברים הגהה
לקצת פחות אמיצים,
למצוא טעויות
ומשמעויות למילים
לשורר טעם
לכיוון החיים

ילד

לגדל ילד זה לפתח נקודת תורפה
לספר על חולשה בגאווה
לבוא ולהגיד: פה זה הכי יכאב לי
פה זה הכי חשוב
בשבילו אני לא סתם מוכן למות
עבורו אקדש חיים

לגדל ילד זה לחשוף
זה לשאוף לעולם יותר טוב
ולקוות שאלוהים מבין
יש מבחנים שלא אהיה מסוגל לעבור
ולהאמין

לגדל ילד זה למצוא אושר
פליאה
חלום ומגע מנחם
סיבה טובה לסלוח
וכוח להילחם

מעט

מעט מאוד אנשים נושאים עיניהם אל הכוכבים

ועוד מעט מהם מבינים באמת

שהם לא ישנים תחתם, אלא ביניהם,

והכל ממשיכים עוד לגדול.

מעט אנשים מרשים לעצמם לזרוח עיניים

ולא להסתיר סוד פליאתם,

ועוד מעט אולי כבר יהיה מאוחר לעזור

ולבעור

מעט מדי אנשים יודעים 

שהם עשויים מאור
אבק כוכבים

ביקורת מרומזת

כבר לא כותב הרבה כמו פעם, 

כנראה שפחות עצוב לי.

כשהייתי איתך כתבתי המון.

היום אני משתמש במצלמה,

אז בכל מקרה

יש סביבי גם יותר חיוכים.

   

שקרים קטנים

גם כשאתה צועק
גם כשאתה מתעלם
וכשמבטך נסחף לכיוון מחשוף אחר
אני יודעת שתמיד תאהב אותי
יותר ויותר

ספר לי שקרים קטנים
על לב ריק שרק אני בתוכו
ספר לי שקרים קטנים
על אהבה כל כך גדולה שאין לה מקום ביקום

גם כשאתה טרוד מבוקר עד ערב בעבודה
גם כשאתה מעדיף ים על מיטה
גם כשלא עשית כלים
אני יודעת שתמיד תאהב אותי

לעולמים

אבל ספר לי שקרים קטנים
שחיינו הם שיר
ספר לי שקרים קטנים
שכל רגע איתי את ליבך מסעיר

אני יודעת שתמיד תאהב אותי
ושזה מורכב ופשוט כמו השמש
ספר לי שקרים קטנים

שיהפכו את המחר לליל אמש

לחתולים אין בעלים

שוני שונרא אוכלת חגבים
רחמיי על היצורים המצחיקים
אך מבחינתה הם כמו ביצי קינדר
צעצוע וגם חטיף

אני מנסה לשכנע אותה שהם בוסר
כי הם עדיין ירוקים
אבל היא בשלה - רודפת וטורפת
ולא עוזר לי כשאני מבקש ממנה שתהווה לים דוגמא 
תשובתה היא שממילא אצל ים כל דבר שווה טעימה

וגם כשאני קונה לה את האוכל הכי איכותי
ומלא צ'ופרים
מסע הקטל בבית נמשך
ואין לה שום בעיה
ללקק את שפתה
ולהזכיר לי שלחתולים אין בעלים

מאורע חולף

יש אצלי, בשבילך,
בלב פינה
אפילו שיצאת איתי
ממש זונה

יש אצלי בלב פינה
והיא דוקרת
עם כל פעימה

יש אצלי בלב פינה
לכי תעמדי שם
עם הפנים לקיר
ותחשבי על מה שקרה

יש אצלי בלב פינה
ושום דבר מעבר לה

 לבי הוא מאורע חולף

בכל מקום

מאז שאני לא רואה אותך בשום מקום
אני רואה אותך בכל מקום

וזה מוזר

אומרים שמה שהיה כבר לא קיים 
ומה שיהיה -  גם
כעובדה אתה כבר לא אמיתי

ובכלל תמיד חשדתי שאתה משקר
כשאומר
שאתה אוהב אותי

וממילא אתה כבר לא אומר
או אולי אומר לאחר,
רחוק ממני

ומה זה משנה גם אם לא אמרת מעולם 
לאיש

מאז שאני לא רואה אותך בשום מקום
אני רואה אותך בכל מקום
ושומעת אותך דרך אחרים מדבר
ומתרגש

בי, אולי, אתה אוסף של טוב
שליקטתי מכולם מסביב,
ואתה בשום מקום

או היית

ועכשיו הטוב שקלטתי ממך
נראה בכל מקום
בכל אחד

ילדתי

ילדתי

לה לחיים, כמעט כמו שאצלי

ואומרים שיש לה את האף שלי

ואולי עיניה כעיני

אבל כל זה שולי

גם אם בשמחתה חיוכה של אהובתי...

אני אוהב אותה רק בגלל מי שהיא 

ילדתי, מתוקתי

בינה

ואני חשבתי שמרגע שכבר
אין שיני חלב
הבינה תעזור לי לרסן ניביי
ולא להסתבך בנשיכות מיותרות,
אך ממשיך לשחק כמו חתול
מאיים כמו זאב
ונלחם כמו נגוע בכלבת
ובינתי היא ממני והלאה
ומי צריך אותה בכלל

בואי וניסע לים המוות
עכשיו כשיורד גשם
הוא טיפה יותר מתוק
בואי וניסע למקום הכי נמוך בעולם
שם אפשר לחפור
עמוק עמוק

עכבישים שלא קיבלו כנפיים
ורוצים לעוף
טווים קורים אל קו הנוף
ומזנקים
בואי ונקפוץ איתם
כמו גלים נשבר על החוף
אבל למי אכפת -
אנחנו ים בסוף

הפסקת אש

אחרי שאת נרגעת

עוד מסדירה נשמתך אחרי הסערה

אני מביט בך בציפייה

אוגר כוחות

וחשש מהסבב הבא

ידית המוצץ היא נצרת רימון

ואצבעך הקטנה המושחלת בו בתמימות

עלולה בכל רגע למשוך בו

בתום לב או סתם כדרך אגב

תזוזה לא מכוונת

 ו- 21, לא  22, הספקתי 23 ל...

בום !!!

הווו  ....עעהההה.....

האישה השמחה בדרכה

האישה, עוד יום וחצי מתה, שוכבת על מיטת בית החולים

היא ושאלתה לא יוצאות מראשי

מהי שמחה גדולה ?

אך יותר מהן תשובתה

ותשובתי התמימה כמו מתוך נבואה

מלאת התקווה שמא הצדק איתה, 

שמחת השיתוף, אמרתי

והיא חייכה,

שפתיה מתרחבות על חשבון מרחב שמחתי

כמעט מבטלות אותו

ושאלתי - שאלתה ומה תשובתה ?

היא כולה שמחה לאיד;

ואני מחייך יחד איתה

וחיוכה מתגבר

ואני אומר

טוב לחייך יחדיו.

ומרגיש שניצחתי.

ועכשיו בהפסקת הפרסומות הקצרה

מול מַקְלֵט הטלוויזיה במִקְלָט מהמציאות

מול תוכנית מציאות של אחרים

אני מתבאס עם עצמי שמזמן לא היה פרק הדחה

וכל הפרקים האלו בהם רק מכירים את המתמודדים משעממים נורא

הם והשמחות הקטנות שלהם...

ואני מת מפחד

שאופטימיות היא באמת רק אימה קרה;

לחיצה על לחצן כיבוי המסך

והטלפון לחבר

הם רק הצגה לא מודעת,

עייפה אפילו מכדי להיות בריחה

או מלחמה

כניעה לשמחה בודדה כל כך

ורחוקה מקרבה