שירה

שירה במורד תלתלים מתנועעת , 

אל אוזנך לוחשת תפילה ,

חרש חרש תבוא עד אלייך ,

לאט לאט וקטנה .

והנה תתפסי אותה ,

תשאלי במבטך המתוק,

מי את ?

והיא תאמר – אהבתו של ילד

שניסית להפכו לגבר

עד שנמלט ,

אך כשמצא עצמו מסתתר

בין פחדים של קטנות ועיניים בוחנות,

הוא גילה כי מילותיו הפשוטות

ילחמו בשבילו גם מלחמות אבודות ,

ואז לא פחד עוד

להיות לך לגבר ,

ואז לא פחד עוד איתך לדבר,

למלט מתוכו את אנקת השבר

של הילד הקטן שתוכנו מתפוצץ,

כשחלום בפניו מתפרץ ,

אל מול ובין ובתוך

סדינים רטובים מזעה ,

קם ,

מגלה בם אותך ,

וממלמל ומניע שירה ,

במורד תלתליך

אל אוזנך שלה נלחשת תפילה ,

קומי יפתי

תתני לי חיבוק

שיראה בגופי איך נפשי נקשרה,

ואז מבטך כמו זריחה

מאיר אל פני הנזקקות ,

כמבין ומגלה סיבה ,

להעניק ממך מגע 

כנשיקות .