לא פעם השקעתי כמה שניות
ניסיון לעזור לזבוב להבין איך ממשיכים
כיוונתי מעט בידי
או שהסטתי מעט חלון
אם רק יכולתי - לרווחה,
אך לפעמים היה לי עקשן,
פחדן או סתם טיפש מכדי...
ועזבתי את נפשו
ואותו לנפשו
תקוע מול חומות זכוכית עם עצמו.
לעתים נזכרתי בדיעבד
וחשבתי
קצת מהר מדי,
בעיקר כשהרגשתי לכוד או אבוד
והתפללתי שאם יש מישהו גדול ממני
שיכול,
אז שלא יתייאש
ושימשיך גם הוא לנסות
כל עוד הוא רואה שלא ויתרתי
בעצמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה