עוד טיפה

אני טיפה מחליקה על ארץ השמשה הקדמית

משאירה אחרי בזליגתי האיטית

רסיסים קטנים,

שביל זכרונות,

הרוח היא מצלמה שרק מי שנחשף לה

חי לעוד דקה

כשמישהו מתקדם מהר

איתו, גם אני, טיפה עולה

טיפה עולה

טיפה

עד שאקווה באגן מגבי הרכב

יחד עם טיפות נוספות

ומשם אל הלא נודע

ולא אהיה עוד מעט

עוד טיפה

  

סופרמטיזים

היה יכול להיות מעניין אם השירה שלי הייתה אומנות מודרנית,
והייתי כותב רק :
קו שחור חוצה נקודה אדומה

אום כולתום

בכביש 65 כולנו נהגי מרוץ

הפקק חסר הסיבה מלפני רגע

הוא אבן בנשמה

והאור הירוק ברמזור הוא בחורה סקסית

מפילה מטפחת - מזניקה אותנו, קדימה

אפילו אם זה רק עד הצומת הבא,

ממילא זה תמיד עד שם

ובין לבין רדיו ערבי

פתאום גונב תחנה

ואום כולתום שרה במלוא גרון

ואני לא מעז להעביר

מקשיב לצלילים ונסחף בשיר

אל געגוע חזירי

ונחמה ישנה חלקלקה כמדרון

אום כולתום מכריחה אותי להחביא ספק

על עצמי

דרך בתי 

עוד בטרם נולדה

התעקשתי להשמיע באוזניות

רק מוזיקה איכותית

מוזיקה ברמה,

בהמון תקווה

שדרך הבטן אעצב את טעמה

כמה שיותר רחוק

מכל אותם להיטים לשניה

ומי יודע

מי יודע מה אמא שלי שמעה ?

בכוונה או לא

שנהייתי אני

כזה שחושב שישיג במרוץ

אבל הוא כמו כולם

מדמיין אהבה

וחי ברגיל

מצומת לצומת, פקק לפקק

פשוט נוסע בכביש 65

שהוא לא כביש רוחב ולא כביש אורך

ויש בו רק חלק אחד ישר באמת

   

סודות לבטן

יש דברים שלא נוכל לספר לאמא

כמו זה שחתולים אוהבים כשמברישים אותם -

עם מברשת שיער של בני אדם,

ובמיוחד עם המברשת של אמא

גיליתי את זה בטעות עם שוני

וצחקתי נורא

והבטחתי לעצמי לספר רק לך 

שיהיה לנו סוד קטן

שאף אחד לא ידע 

  

בך

כל עוד חצוב בך פרח זקן ממני
מרשה לעצמי להיות שלך
ילד תמים בעינו העגולות
רואה בך
מאמין באורך
גם כשבעוטף עוד מלטף
קעקועי שקר יפים ומושכים
מכסים את כולך

והיית לי השלווה החסרה
הסוף של המסלול
הפינה השקטה
והיית לי זיעה מטריפה
חיכוך הרחם
והסטירה המפשירה

כל עוד פלגי מים חדשים מבקעים
נותן לעצמי לזרום אליך
מביא שוטה בעיוורונו
שבוי בקסמייך
מקווה לעורך
גם כשזיווך כאש עוד מקדש
לפרוץ לתוכך

המעגל הנסגר
החלום שנשבר
הצור האלוהי
ומשהו כללי
איזו מישהי
ובדרך כלל
גם אני

התחום האפור

אנשים של שחור או לבן
מסתגרים בבית או יוצאים לטרוף את העולם,
אף פעם לא סתם סוף שבוע בים.
רק סעודה או צום
כי סנדוויץ' מטריד אותם בעמימותו.
מאנשים של שחור או לבן
גם לא תקבל אף פעם
נשיקה בלחי


  

גאה

הענווה משכה אותי מטה

כשאמרו לי לעמוד עם ראש מורם,

מורם על פני מי ?

שאלתי

והעייפות להחזיק בזמני ובאני

כופפו זקיפות גו -

אותה התבקשתי לדגמן

כחלק מהשולי

והשלי

עם כל רצונותיו

רק כשהראו לי איך ללכת

עם הלב קדימה

נתתי לרגש לדהור לפניי,

להוביל בחזה מתוח -

הלכתי ישר

דף

רוכב אליך על דף נייר

למסע ללא סוף העמסתי את נפשי

כל מה שרציתי להגיד ולא אמרתי

שהיה אמת לרגע והיה אני

על דף נייר כתבתי 

וסגרתי במגירה,

המילים יצאו ליעד אליו לא יגיעו

מסע עליו איש לא ידע

אומץ

לדבר את הלב
להגיד אותו בקול
כשהגרון צרוד
אפשר גם בלחישה

אם רק דבר אחד אז תן לי את האומץ
כי בתוכו אהבה ואמונה
לחבק ולדעת שהחיבוק יתקבל
ובכל מקרה ולא יפגע

ללכת בדרך הזהב
בין הענווה הנלחמת בפזיזות
לנצנוצי חיים, ניצחונות קטנים על חשש
ודאגה
לשנות את מה שניתן לשנות – בכוחך

לדמיין את הטוב ולהולידו
ולקבל את היופי במותו

ביקשתי רק דבר אחד,
והיא חייכה וענתה
קח
כי האומץ אינו משהו שניתן לנתינה
הוא נברא ונכחד
בך
ורק בפעולה

דבר את הלב
תגיד אותו בקול
כשהגרון צרוד
אפשר גם בלחישה

תלך או תבוא
או כל דבר שתרגיש מתוכך
וזכור שאומץ לפעמים הוא פשוט עניין של קרבה

מסע הלב אל עצמו

אגדות מפֶּה לפֶּה

נֶחְבָּרוֹת בכדי להיות לנצח

במסע הלב אל עצמו

ניסיתי לספר אותך רק לעצמי,

כגיבורה או נסיכה

בין כותלי חזי ניצחת דרקונים

והיית רק אור של אהבה

אגדות נֶחְבָּרוֹת בכדי לשוטט במְשׁוּבָת נְשִׁיבוֹתֵ בעשב

ופורצות כרוח בסערה

מפֶּה לאוזן ובחזרה,

במסע הלב אל עצמו

הוא לעולם לא מגיע והוא תמיד נמצא

והסיפור

הוא נועד   בכדי לתת לך כוח  -

להפוך אותך לסמל של תקווה או אמונה,

לתת לי כוח

פס קול למסעי עטור הצלילים

וברגע של שקט

מישהו מגלה לי אותך בגרסה אחרת

הסיפור הוא תמיד נהר שבן רגע השתנה

ואת תחיי לנצח 

והלב אל עצמו 

ואני,

וכל מה שבכזב ובאושר

יהיה גם בסיפור הבא

פרפר

הם אומרים שפרפר קטן

שמנופף בכנפיו באפריקה

יכול לגרום לסערת שלגים ענקית 

בסיביר

ואני חושב לעצמי 

לו עוצמת סערת רגשותיי 

הייתה מתרגמת לפעולה 

כמה ענק צריך להיות המקום 

ובכלל היקף ההשפעה

אולי בעצם מספיק

רק על פרפר קטן,

שירחף לרגע מול עינייך

ויברא עולם

בחיוכך

 

  

 

חתיכה חסרה

כשאתה נותן למישהו קצת מהלב שלך

אתה תמיד נשאר איתו ותמיד מרגיש שמשהו חסר

כמגנט הוא מתקרב והלב שלך נמשך ומתרחב

מנסה להתחבר לחתיכה החסרה שלו

ולפעמים החתיכה החסרה שלו, שהופקדה אצלך,

מנסה גם היא, להתקרב ללב שלה

ואתה יכול להיות לוחם שניצח מאות מלחמות

אבל להפסיד בקרב הפיתוי להתקרב

ואתה יכול להיות קנאי מאמין

אבל לאבד את כל הביטחון ממבוכה בחסרונך

ואתה יכול להיות אמיתי וצודק

עד שאין ברירה, אלא לשקר לטיפשותך

חתיכות מהלב שלי שפיזרתי בעולם 

מתקרבות אלי כל הזמן

להרגיש חסר

וחי בכולם 

חרטה

אם היית מתקשר ושואל האם התחרטתי

או לפחות שיניתי את תשובתי

אולי

הייתי מספרת לך

שכבר שיניתי אותה כל כך הרבה פעמים,

הלוך וחזור

שאני כבר לא זוכרת מה הייתה כוונת תשובתי

ומה הלוך

ומה חזור.

אבל לא שאלת -

ולכן תשובתי בעינה עומדת. 

לא נודע

לא שפה חדה של להב חרב

תכריע מול להט האוחז,

ולא המילים הן שחודרות לחוסר מנוחה

רק שנינות המחבר אשר בי כמדקרה

בין שם לשמים, היו רק מים

ובין שם אל השמ מה, הייתה השאלה.

בחוסר משמעות שיחקתי

באין סיבה,

בין השחור ללבן

שאני לא מבחין ביניהם כבר מזמן

יש אינסוף של אפור נהדר

שכל שצריך הוא לזכור –

לרחף מעליו בעיקר.

לרחף אל הלא נודע

כאמונה שלעולם אינה נוגעת באש

אך בוערת בעצמה

לרחף אל הלא נודע

בכל סופו של דבר יש בחירה

שם ניפגש - בהתחלה

ויהיה עוד

מה שהיה...

בכל אביב

עוד המשכתי להיות הרבה
גם אחרי הרגע ההוא שחרטתם על אבן

הייתי בטיול הגדול של אחותי הקטנה
כשלעת ערב על נוף שקיעה
בארץ רחוקה
וראשה על ברכי אהובה
דמעתה ליטפה אצבעותיו
והוא חייך ואמר כולנו יחד עכשיו,

כל מי שהביא אותנו לפה
וליופי הזה
הוא איתנו

בבחירה של אימי
להתערב בויכוח לטובת החלש
כי פעם אחת היא ראתה אותי
חלש בעצמי
וידעה
שהרגע הזה עוד יחזור
ואני תמיד אהיה בו,
אך היא לא תרשה
עוד עצבות
בסופו,

לא במשמרת שלה

לכן המשכתי לרדוף צדק
עם אחותי הגדולה
והיא ידעה
שהייתי איתה גם אז בהפגנה

והייתי אתכם בסרט ההוא -
כן, גם לקולנוע אני עוד מגיע,
כשהתמים מתגלה כגיבור
ומסתלק בצניעות
ומשהו בלב שלכם מאמין לו
שיש באמת אנשים כאלו,
כי פעם באמת הכרתם אחד
שלפעמים יותר ממנו
ידעתם מי הוא
אני.

כמו בובת קוף
שבכלל קוראים לו גדי
אפילו שהוא קוף אחר, של ילד אחר
הוא עדיין נשאר במשפחה
ומצחיק
כשהילד
מעמת את בחירות אביו
עם אבות אחרים
מה הם אומרים
ומה הם מרשים
ואח וילד ואבא פתאום מתערבבים

בחיוך של ההיא היפה
זאת ששיחקה איתי בשיפוע
ולמדה איתי בכיתה
ורואה את הבן שלה אוסף עכשיו אבנים מוזרות
ופתאום מבינה.

אני עדיין כאן
בכל אביב
שמחכים לפריחה שמתמהמהת
ובכל געגוע שמסרב להתגמד
איתכם אהובי
שכמוני כמוכם
לא מוכן להיפרד

שחקים

אתה עוד תתגעגע,

לראות שטנים רכים יושבים על קצה ענן

צופים בך מניח לבנה על לבנה,

וראשך פונה מעלה, מגרד מבטך 

אל שחקים צוחקים 

וחלומות ללא מטרה, 

רגע לפני שאתה רוכב על טיל רועד לעבר 

אותו היעד ואותה הפליאה,

שואלים השטנים :

בשביל מה להמציא עכשיו אלף גרסאות לכל מילה 

כשאפשר לנפץ ולהפריד לכל עבר 

באלף גרסאות למילה אחת ויחידה - 

אלוהים 

כל אחד קורא,

בשפה קרועה

ומי כבר יודע אם אלו אותם שמים, 

אותם האלוהים 

או אותה הכוונה