היעדרות

היום אתה זקוק לי כפי שלא היית זקוק לי קודם
אבל אין אני יכול להגיע אלייך,
אתה מאחורי דלת שלפתוח אותה זה למעלה מכוח של בן אנוש
ורק אתה יכול לפתוח אותה.

                                           גם אם אינך יכול להיכנס, אל נא תתרחק ממני

                                           הושט לי תמיד את ידך, אפילו אם לא תוכל לראות אותי

                                           כי אחרת אשכח את החיים

                                           או שהם ישכחו אותי

אביט בצילך אם אינך רוצה שאביט בך
ואלמד ממנו דרכך

                                          אני רוצה להיות בכל מקום שיהיה בו צילי

                                           אם שם יהיו עיניך

   קרבה ובאה חשכת הצללים

   ועלינו להסתגל לה יחד

 אל חשכת היעדרות המוחלטת

מבוע שחרית

בעודי מטייל בדרום האפור של העיר הלבנה
עיני כפרפרים מרפרפים על כל כתם צבע -
פני אנוש נמנע מקורי שינה,
גם כשהן נחות על חן, נרפות בריסים מנופפים
ללטף משב יישא אותם אל הבאה,
הסחות דעת ושמש עולה.
 
כשאמרתי לך בתנועה מתרפקת
שאת הדבר הכי יפה שראיתי בחיי – צחקת.
רק עכשיו התעוררת, פקח עיניים,
שפע
ריטוטך נעימים בפני,
אך אינם משכיחים שדה בו אני ניצבת
ורוב פרפרים ופרחים אחרים מצדדי.
 
קרא לו עיר עם שחר בורח
ואם תהיה כאן גם בצהריים
אחייך אליך שוב.

רוח

יללה הרוח, עברה בין הצוקים
שמא נפצעה מצור בולט ?  
ציפורים המו סודות במעופן
מתרגשת לצחוק איתן.
ללא פגע
שוחקת מעט קיר
ומנקה סחף יובל נחל הנזכר,
יללה הרוח פרעה בשערי
גלגול צחוקה סבך תלתלי,
הציפורים ביקשו שלא אעלב עכשיו
והיא לטפני לאשר ציוצן.
הנהר שמחבר בן ים מוות לחיים
יוצר גבול לארץ אחרת
ומעל כולם הרוח שובבה וחופשית
מיללת צרחות הנאה במשחקה,
בתוכי יללה רוח אחרת
כלואה בקונכייה
יללה רוח בקול זאב
ממרחק יללה

חופש

ליהנות מפרח בר בלי לקטוף  

זה לא כמו להימנע מרצון

ומתאווה למלא חלל לכתך.

אם לא כל החפצים האלו

המתנות מתוכי היו הכי גדולות,

זה לא ממש עוזר

כי חופש אינו זמן או מקום

הוא רק מצב

בו כוונותיך ברורות לך יותר

ובעולם אין דבר שאפשר להאמין בו לגמרי.