יום ראשון, 27 בדצמבר 2015

לבחור

בזמן שאת פנית ימינה מעבר לעמוד הרחב
גם אני פניתי ימינה על המדרגות הלולייניות,
תמיד מעט מאחורייך ומלפניך,
למטה ולמעלה זה לא ברור -  
היינו זוג דמויות בציור של אֶשֶר.

מצאת אותי לקראת האמצע
מוטל כבלון מרוקן מאוויר.
ובין נשיקה לחיבוק ניסית לשאוף לתוכי
הצלחת קצת חמצן להחדיר.

איכשהו במרחק קצר מאז שהפכתי למפרש מנופח בגאווה
מצאתי את עצמי בסוף
שוב חתיכת גומי זרוקה
בחניון חוף חַרמן, קונדום שנקרע.

רגע אחרי שעוד בחורה עשתה פרצוף נגעל לעברי
ועוד גבר עשה חצי חיוך של הבנה,
ורגע לפני שדריסת צמיגים ולהט שמש שיחקו את גופי בהנאה,

היה לי זמן לחשוב על זה

בפרקטל

בלי קשר לכלום, ובכל זאת חלק מתמונה שלמה

כי עוצמה מתגבשת רק מדברים קטנים ועדינים

כמו לטיפה.

ואולי באמת הייתי רוצה, בגלגול הבא, להיות רק נוצה בזנב של בז,
לו רק הייתי יכול לבחור לא לבחור.






יום שלישי, 15 בדצמבר 2015

מטען חבלה

השיגעון שלי הוא מטען חבלה.
מונח כעצם זר,
מוכר וחשוד ועוצר נשימה.
פניו בנאליות
שעון עצר מתקתק צעדיו לאחור
בו שניותיי מחסרות
להתפרץ

שחרור מהיר של אנרגיה עקב לחץ רב

ממשיך להיתקל בו אף שהוא כל הזמן מולי.
עוד יש סיכוי של אחד לשלושה לעצור
לחתוך את החוט הנכון
ולגלות לאן הוא מחובר -
רק קישור אחד להפר מותר

לרפות מגע ולהימלט
מאימתי
אך באיזה מהם אבחר
מבלי להסתכן בפיצוץ -
איבוד דעתי