מהם השירים

המשורר המחייך לעצמו

כתב עוד שיר עצוב,

מול קולות ים מגרגר כחתול,

מתמסר, פראי

ורטוב.

להקת עגורים בנדודיה

נראתה בעיניו כסימן וי,

במבנה ראש חץ דרומה

מאשר את מילותיו -

לו יהי.

הכתוב הוא זיכרונות עמומים

ועתיד אפשרי,

לא מדויק עד להכעיס,

חודרני, הוזה או מתוק

להקיא.

במילים, היא נפתחה לפניו,

כפרח כמוס בזריחה,

הייתה עבורו עולם ומלואו,

ראשית ואחרית

וכל הגזמה.

אך מה לשירים ולאמת ?

תורת כזבים אמונתם,

גם הכירה את יצרי הכותב

ובכל זאת צמרמורות

עולות מעצמן.

הקוראת הנרגשת בליבה

גמעה עוד מילים מרוצות,

בתוך צלילי לילה שקט כינשוף,

בודד, מסתורי

ונעים כנוצות.

מה לשירים ולאמת ?

מה למשורר ולחוף ?

אם לא מישהי שקוראת מילותיו

וגליה ללבו

נוגעים מאינסוף...