שיר אהבה

את משאלה שנוגדת את הלב שלי,  

הלב שלי איתך.

לנסות אחרת את בוחרת,

כל מה שתרצי הלוואי ויהיה שלך,

הלב שלי -

הולך איתך.

את שאלה ששוברת את הלב שלי,

הוא גדל ונפתח.

מפחיד שיש גבול למקום שיהיה בי

וכמה הוא נמתח,

קל יותר לתת לו -

פשוט ללכת איתך.

לברוא עוד עולם,

כוכב לכת

שיש בו מקום

ואת המילה ללכת,

אחד המזלות

או אחד שנשכח,

כי אם כבר לאהוב -

אז רק אותך.  

לשוב

חוזר אליך מגלות שבחרנו,

שם הייתי

רחוק מארץ אוהבת,

מאדמה מנחמת

בנכר

מוקף אנשים זרים

כולם בשביל המטרה

ואף אחד

לא נמצא

אהבתי לאחוז את החולות בכפותי

לדבר עם הרוח ולחקור

אולי גרגר אחד היא הביאה מכאן

ואחזיק משהו ממך בידי.

מטפס על עץ ותופס רקיע

העצים קרובים יותר מבניינים.

אומרים שהכוכב שלנו מסתובב,

וידעתי שאנחנו חולקים לפחות שמים מעל

ועכשיו אני שב בעצמי אליך,

אך לא קרוע בגדים

או נסחף

כניצול

שב אלייך לאחוז בך חזק

להיות חלק ממך,

בלי מטרה

ונמצא. 

דאוס אקס מכינה

לפעמיים כשאני לא יודע
אני עושה כאילו כן,
כי איזו ברירה יש לי
חוץ מלבחור בוודאות
גם במצב שאין.

מחבר לעצמי סיפור
או מספר לכולם,
מידע כל שהוא
שלא משנה אם הוא נכון או לא
מרגע שאמרתי -
הוא קיים.

לחיות עם חורים בעלילה
כך שמעתי
זה מעיל תחרה בחורף הסיברי הקר
מאוד יפה
אבל לא ממש עוזר במשהו,
זרע עקר

חצי האמת מסוכן מהשקר השלם
קל יותר להאמין בו
והוא נעים,
לכן הדמיון מפותח
ואני אלוף במילוי חורים.

ההרגל המושרש להגיע לשלמות
מסיר טעם כשבוחנים רק -
חלק מהחיים והכוונה,
אז יש לי סיפור שלם
עם סוף, אמצע והתחלה

מעדיף כאלו שמשלבים אושר ועושר,
נצנצים והמון שמחה,
אבל לא אכפת גם טרגדיה יוונית
או מדע בדיוני,
העיקר המשכיות והשלמה.

וברגעים שהחורים ממש גדולים
כך שאיני מצליח לתת עוד סיבה,
אני לא מתבייש ואפילו אם כן,
קורא לאלוהים
שיושיט לי עזרה.

לעצור

בדרך ליבנה מערב

בכלל רציתי להגיע לתל אביב,

אמרו שפשוט צריך לקפוץ באמצע,

אבל מי מזנק היום מרכבת נוסעת?

הקרון גם ככה מיטלטל כמו עגלה

מעלה אצלי מהבטן את כל מה שנאכל

ועוד לא נעכל  

בשלב גסיסתו, בגלגל חייו ממזון לחרא,

הוא קיא

ואני מחזיק חזק שלא להוציא-

האלימות שבי

בבחור עם המוזיקה הקודחת,

הזין הזקור   

מול שד נמחץ בחולצה נמתחת,

השאלות התמימות

לאוזניים ציניות או סגורות,

ואת אהבה שלי

לכל הרוחות.

על אותה מסילה בדרך מיבנה מערב לתל אביב

לא הייתה ברירה אלא לחזור,

כי מרוב עייפות נרדמתי ולא הייתי קופץ

והבטיחו שעכשיו היא תעצור.

אני בונה על זה,

כי חייבים להפסיק -

כל בהמיות מתחכמת,

מעבר תמידי בין קופסאות.

הכאילו הכל בסדר,

ובמיוחד -

האהבה שהולכת  

לכל הרוחות.