יש
מקומות שמספיק ללכת בהם לאיבוד רק פעם אחת
בכדי
לא למצוא את הדרך חזרה אף פעם -
נשימה
שלא ברור עדיין אם היא בפנים או בחוץ,
מבוך
שהוא רגש שלא מראה יציאה,
מראה
עמוקה שמפתה בריסים ארוכים וסודות,
או
לאצבעות הידיים, סבך גלי שערות רכות.
לילה
פרוס על ים באותם הצבעים,
טיול
מתמשך בין ינקות לזקנה ובין הרגעים.
בתנועה
של הלחיים בחיוך
והשקיעה
בגומה.
פקעת
של סליל פחד מהלא נודע,
ושטר
פתוח לתודה על הקרבה,
גם
חלומות,
גם
תקווה.
יש
מקומות שמספיק לבקר בהם רק פעם אחת
בכדי
להשאיר שם משהו לכל החיים.
ואיכשהו כמעט הצלחתי לא להגיד מילה
על
עקשנות, חריזה,
אהבה
וגעגועים
בלתי מוסברים.