הרגלים

בחוט המחשבה הקשר נפרם,

חרוזי שירה התפזרו לערפל.

שירי גמגם עצמו ללא משקל וטעם

בפאר תקוות הטלטל כשיכור או מתפלל -

לאלף עזאזל.

ענק מילותיי שתליונו היה זוהר עצב

נפל בכובדו כפרי בשל סוף סוף,

להתנפץ על סלעי ליבך הטחובים,

בתשוקה לאהוב.

השיר ללא חרוזיו עודנו שיר,

העץ ללא עליו וענפיו עודנו עץ,

רק אוהבים שהתמכרו להרגלם

נטשו תוארם והפכו לסתם בני זוג,

כמי שעף גבוה בספינת חלל

ובטוח שהוא במרחק אינסוף מהאדמה-

עד שנעלם הניצוץ במנוע

והוא נותר בריק, מרחף באימה. 

כך זוגות מתפשרים

ללא יותר משנים שגרים יחד

כי שותף לחיים זה גם משהו כנראה...