מסר

דפיקות הגשם בחלון

ונקישותיך על המקלדת

היו קול אחד –

שפת מורס אותה ניסיתי לפענח,

אחר כך שורות וטורים זולגים

שובלי טיפות בזגוגית, נהרות מתנקזים

ומשפטים מלאי משמעות קולחים בשירה.

אלו ואלו שטפו בדרכם יותר משהתכוונו,

קיבלו יחס מעבר לזה שרציתי לתת

עד נקוו אל תחתית חסרת פשר -

אל שירך  

ואולי אין בהם מלבד יופי

אף מסר בשבילי.

טבעת

התכוונת ששתיקתך תהיה חלל,

אך היא הייתה אדמה פורייה לפחדים

ורק אבקניו המרחפים של צמח חשש ארסי

מימשו כוונתך למרחקי ריק גדול

בין היעלמותך ושאלתי.

הם לא יודעים מי אני,

בביתי חושבים שאני כל יכול,

אבל בטבעת שיש לי להציע

מעט חישוק זהב דק

שמסביבו מתכת נחושת זולה -

מכסה על הכל.

מנסה להקיף חלל,

כמו היה משהו שאפשר לגעת -

חיבוק טבעת אהבה

בוערת באש.

אך אצלך אין הכרח בזהב ובטבעת

ולצערי גם

אין צורך במילים שאני מבקש.