בובות

ליריד העתיקות אשר במדרחוב,

הסתננו גם סתם כמה חפצים ישנים -

בלויים ומרופטים.

ביניהם, היו שם בובות פלסטיק

פסוקות רגלים

ומדובללות שיער,

זרוקות על דלפק של רוסייה מבוגרת.

הזכירו לי את הזונות המקומטות

בסמטאות האפורות של בנגקוק,

נידחות בסוף ימיהן וזולות.

כול כך רחוקות מהדוגמניות בבמות הראווה

של החלונות האדומים

שעומדות כברבי זוהרות על מדף

בחנות "טויז אר אס".

מפתות שירצו להחזיק רק בהן -

ללא הנחות,

עכשיו אני יודע 

איך בובות מזדקנות.

( יוצאות מהאופנה ונשארות בשוק ) 

גב אל גב

אנחנו שני רמאים.

"ישנים" גב אל גב ושולחים ידיים כאילו בטעות -

ליטופים מהירים

לא מודים, כי כבר מזמן

נפשנו כדגיגים, נכנעה לתשוקתה לשחות.

ועכשיו נאבקים ברשתות המציאות

מכאן לכאן,

רשתות דמיוניות של ערוצי מידע

יוצרות חורים מספיק גדולים

למסרים ערפילי משמעויות

נגיעות קצרות וחפוזות, שאינן מודות בתשוקה

רק מעלות קישורים, כחכות ללא דייג שיאחזן -

מרמים במחשכים,

לשמוע נשימות כבדות ורוצות של אפשר,

ולהירגע שיש עוד זמן לשכב גב אל גב

או מאחורי מסך.

יָקוּשׁ בפח,

סוגרים דג בחדר.

  

תודה

המשוררים הורגים את האהבה

והדתות את האמונה.

אלו דיברו בשבחה

עד שאיש אינו מזהה אותה עוד,

ואלו תיחמו וגדרו

עד כי נראה שאיש לא ישיג -

אחת הן,

כמו לנסות לתאר את החלל שבין הכוכבים בלעדיהם.

תודה לך אלוהים -

על הנשמה שאינה רואה עם העיניים

ואינה חווה בחושים,

ועל הלב

שמרגיש בכל זאת,

על אף, שהרוב אומרים אחרת...