______________הצופה ___________

אישה טהורה כאדים במעין נסתר בחגבי סלע.

גבר טהור בתמימות כוונותיו לטבילה.

היא מטהרת אותו בזכות,

הוא מטהר אותה במחשבה.

ואני שאין בי תואר או טוהר לגביהם

מתאר אותם כי נמצא.

לילה כזה

ותאורות הירח חלשה,

בחושך הזה

אין דין ואין תורה,

אך קול לוחש -

זה טוב להביט ולרצות,

חזק נפשך !

שלא תארע הרעה,

סור מכאן בשקט

עזבם לנפשם,

כי רק מלחמות

ותרעומות

נעשות בתרועה

ולך אין סיבה,

אין סיבה.

בכל כולי

מה רבה אהבתי אליך,

והיא כולה, אף לא גרגר חרדל -

מאהבתך אלי.

אך מה רבה אהבתי אליך

בכל כולי

ובכל רגע, אלוהיי.

כנף אדרת בעננים הגבוהים

עושה חסדו, סוכת שלווה -

מצל על ראשי,

כסומך ידיו בברכה.

מלפני ומאחורי

ובעיקר בתוך ליבי הרוחש תפילותי.

מה רבה אהבתי אליך,

אלוהיי.

צומחת אהבתי כילד המחקה אביו הנערץ,

להיות מעט קרובה אליו ודומה,

אהבה שהיא המעשה -

מלא חסד וחמלה.

מה רבה ונפלאה -

אהבתי,

אליך, אלוהיי -

מגן ישועתי.

לידך

כל המילים שרצו אצלי בלב ובראש

שותקות עכשיו.

מרגיש שמראש הקרב הזה אבוד,

ואפילו אם היה בי אור כמו שמש

ואת, היית סתם שוחה בים,

הייתי טובע, כל ערב נכבה -

שוקע,

רק כדי להיות לידך בדממת הגלים העמוקה.

יש בי משהו שלא מחולשה הוא מגיע

ולא לאיזו מטרה,

אך מבקש סליחה על מי שאני

רק בגלל שאת אינך קרובה.

והלוואי והייתי נראה אחרת,

והיית מזהה את הגבר שמגופו

צלע עבורך נלקחה,

היית באה אלי מתמסרת,

להתפלש באוויר בתנועות

ולהתאחד אל תוך האדמה הטובה.

אחרי ששנים צמאה אלייך נפשי

מבקשת

הרווני נא כעת, במעט אהבה   

פליאה

חיוכו התמים של ילד

זהר קרבה בפניהם של הוריו,

ילדים הם הדרך לחזור לפליאה

אחרי שעומעם מקור אורנו.

רחוק מילדים

ומהילד שהייתי,

לא הפסקתי לחטט ולקלף ציפורנים בבשר,

אולי אצליח לשחרר סדק יציאה לנגה התפעמות מתוכי.

   

כמעט קפאתי מהמחשבה

שמדוזה המגנה, הקשיחה גופי לאבן עד.

אך יש טוב ברעד המודה כי פחד,

התוהה שמה עכבישים יתוו קוריהם סביבו

ובתוכו בדידות העזאזל –

מכריח אותי להיפתח לכאב מדי פעם,

ולהיכנע לפיתוי,

להסתכל.

הפרחים הם הדרך של הצמח להחזיר טובה לשמש-

להוסיף יופי לעולם.

מקווה מעומק נשמתי, שיום אחד יהיו כפרחים -

שירי לבני האדם.

יהיו כקולות צחוק מתגלגל,

ככוכבי פעמונים,

כרוח משתולל,

כסלע לוחש תדהמתו באיטיות יציבה

עד שמצטרפות לה חדשות

לאינסוף פליאה.  

להגיד תודה

ליופי שאפשר ליצור מחידה,

ילדים, מילים ופרחים,

וכל השאר,

שעוד לא נתפס ובהשתאות נברא.