שיבולים ברוח

לעתים הייתי רואה מסביבי

שיבולים משתחוות אלי,

לעתים הייתי רואה את עצמי

קד לפני רבות אחרות.

אני שיבולת בשדה

כורעת ברוח,  

אם אפנה כנגד עבר המזג

יהיו ראשי אחיי רכונים לעברי,

אם מבטי ינוח על כיוון המשב

אראה עצמי כפוף אליהם.

והרוח תנשוב באשר תנשוב,

הולך אל דרום וסובב אל צפון

סובב סובב הולך הרוח

ועל סביבותיו שב הרוח.  

והשיבולת היא אותה שיבולת

אחת מיני רבות אחרות,

כל פעם אחרת מסתכלת אחורה

ולרגע נותנת משמעויות.

אני מפסיד מראש

בכל יציאה למלחמה,

כי מבחינתי ניצחון

הוא שלום ושלווה.

אני שיבולת השדה

רוקדת עם הרוח.

  

יותר

תסלחי לי אם אוהַב אותך

זה פשוט מחזיק אותי ער

נוכח חוסר המשמעות של החיים,

גורם לי להיות מודע יותר

לדברים שיעשו לך נעים

וכך באופן כללי לכללי.

פעם הייתי כועס על עצמי

מול כנות שכזו,

אבל גילתי שמספיק אנשים

עושים את זה הרבה יותר טוב

ולא מספיק יודעים

לשחרר ולאהוב.

מחבק בלילות 

בעיקר ירח שמתלבט מה להיות

ואלוהים שמאפשר לו

בין לבנה לסהר – חוסר החלטיות,

כעינייך סקרניות

אך כבדות להרדמות.

תסלחי לי אם אוהַב אותך בגולמניות,

כמה שתתני לי יותר -

אשתפר,

ואף את

לא חייבת להיות רק מי שאת

גם הפרחים צומחים. 

שמים שקטים

כך בשקט בשקט ברחו השמים

הסתתרו בין חומות בניינים

להרים את הראש קשה בינתיים

כשהרצפה מלאה מכשולים

כך בשקט בשקט נעלמו השמים

את העיר כיסתה אפלולית

לפעמים הייתי רואה אותם במים

בהבזק, משתקפים בשלולית

והארץ תמיד הייתה ה-יש

והשמים- האין

אבל עכשיו רציתי שיהיו

ורציתי להיות גם כן

כך בשקט בשקט התעלמו השמים

התעטפו בענן ערפיח

ואני התמים שפל העיניים

מחכה שתכלת תבליח

והארץ תמיד הייתה ה- כאן

והשמים ה-שם

ואני מוכן גם לא להיות קצת זמן

אם אהיה רגע איתם

כך בשקט בשקט

איבדנו את השקט