יום רביעי, 3 בפברואר 2016

שקית קרועה

חספוס  העור בכרית ידיי
מכניע אותי לכתוב
העור יבש
האור עומד מזה זמן מה
כך גם הלב בין הלימה לפעימה.
אלך אל פרוות הגמל המדובללת
אל מזרן זרוק ביער
אל המשיכה והמניעה
אל הקדימה והבלימה
אל האפשרות הבלתי בטוחה
כאן העצירה היא התקדמות
שקית קרועה, בחבטה, התנגשת בחלון הקומה ה-13
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)