נקמה

ראשיד יצא ממיטתו עם בוקר ראשון אחרי שכל הלילה התהפך בחוסר מנוחה, היה זה ליל ביקורו של בן השייח סלאח בכפר -   הבן שריף אשר ביקוריו לוו תמיד בהילולות גדולות היה מגיע בנפרד מאביו בשיא עונת התיירות מלווה בעדת חבריו ונראה שכל מה שעניין אותם הם הנאות הגוף, זה לא ששריף היה בחור פוחז בחייו והיו רבים הלחשושים כי יש בקריזמה שלו, בהישגו הכלכליים וביכולתו לסחוף המונים אחריו כמו גם בשכלו החד ואמונתו הדתית רמזים להיותו היורש הראוי לאביו והיו כאלו שהעזו גם לומר אולי הח'ליף הבא של כל העמים המוסלמים, אך יחד עם זאת היה בו משהו חסר מנוח שדרש להתפרק והוא ידע לעשות זאת טוב מאוד בכל פעם שהיה מגיע אל הכפר ועורך את מסיבותיו הרהבתניות. ולכן ההתרגשות של התושבים ערב קודם הייתה גדולה ורעשי המסיבות ויריות השמחה הדהדו עד אור ראשון והשאירו אחריהם כפר עייף בפתחו של יום חדש שיהיה מלא בהתרגשות גדולה נוספת כי זהו היום שבו אמור לדרוש גם השייח בעצמו, יום שנולד להיות עוצמתי גם עבור ראשיד שהיה נער יתום והאח היחיד לשלוש אחיות, הוא היה עוד הרבה דברים, אבל דווקא זה הדבר שהשפיע על חיו בצורה המשמעותית ביותר ואולי על ההיסטוריה העולמית בכלל.

המקום הוא כפר דייגים קטן לחופו של הים האדום שבמשך שנים היו תושביו נהנים מן השקט שבשכחה. האזור היה מרוחק ולא מעניין כמו נעלם מעינו וזיכרונו של שאר העולם, אך כל זה השתנה לפני מספר שנים עת התגלה מאגר הנפט הראשון באזור. אז התגלו ראשוני המבקרים שהיו אנשי עסקים, פועלים ומדענים הקשורים בתעשיית שאיבת הנפט המתפתחת והגיעו בכדי להכין את הקרקע לעבודה שתבוא, הם התחילו פוקדים את הכפר בבקשם מקום להתאכסן בו למשך שהותם באותו חבל ארץ שוממה. אט אט החלו מגלים את נפלאותיו של הישוב, את השקט והנוף הנעים ואת אפשרויות הצלילה ופוטנציאל הנופש שבו, משקעים זריזים הריחו את גודל ההזדמנות והחלו משקעים בפיתוח תשתית תיירותית בכפר שהלך והתרחב עם התפתחותם של שדות הנפט הרבים שצמחו באזור, כך שגם ללא תעשיית הנפט תיירים רבים החלו מגעים ואפילו השייח סלאח ובנו היו מבקרים לעיתים לנפוש באזור.

השייח סלאח, לו כולם ציפו, היה חכם גדול בקוראן והצליח לאחד תחת פסיקותיו פלגים שונים באסלאם, הוא היה אדם שקט ועניו וזה גם היה מקור כוחו הרב, ביקורו בכפר תמיד לוו במשלחת רחבה והיו נוהגים להקים עבורו אוהל גדול על שפת הים, שם היו יושבים כל תלמידו ושלוחיו ומקשיבים לדרשות, ביקורו היו מעטים אך שהתרחשו שינו את הכפר קליל והפכו אותו שוב למקום שקט ורגוע. הייתה באישיותו מען עוצמה פנימית שגרמה לכולם לכבדו ואפילו התיירים הזרים היו כאילו מהלכים על קצות אצבעותיהם כשהיו עוברים בסמוך לאוהלו שהיה מבחינת כולם כמעין מסגד גדול שכיבד אותם בנכחותו גם אם לרגע.  

עם שחר ראשיד יצא מביתו, מחזיק את החכה ותיק הפיתיונות, הוא תכנן ללכת לדוג כפי שהיה עושה כל בוקר כשהיה מביא את הדגים הביתה ולאחר מכן היה ממשיך ללימודו, הוא פתח את הדלת בשקט, נזהר בתנועותיו בכדי לא להעיר את שאר דרי הבית כשהרגיש שיש לחץ מהכיוון הנגדי של הדלת כמו מישהו נשען עליה מבחוץ. הוא פתח את הדלת בעדינות והופתע לגלות את אחותו הגדולה, סמה, שוכבת חסרת הכרה במפתן, הוא התכופף אליה וראה שכל בגדיה קרועים וסימנים כחולים על חלקי גופה החשופים, הוא רץ למטבח לקחת קערת מים ופיזר בידו טפיחות קטנות על פניה בניסיון להעירה.

סמה התעוררה ומיד החלה לבכות, היא בכתה בכי שהוא גשם זלעפות שיורד באמצע המדבר והיא בכתה כאב כמו שיטפון גדול שאפשר לעצור רק על ידי חוסר הכרה. ראשיד חבק אותה והצמיד את ראשה לחזהו, מלטף את שערה ומנסה להרגיעה ולשאול מה קרה. לפתע סמה באחת הדפה אותו מפניה והחלה מתרחקת בזחילה אחורה, פניה מבועתות והיא חוזרת ואומרת "אתה תהרוג אותי!, אתה בטוח תהרוג אותי", ראשיד התקרב אליה שוב אוחז בידה, מנסה להביע בעינו את כל האהבה שהוא מרגיש כלפיה ובכל זאת דורש "סמה, ספרי לי מה קרה" מתכונן לגרוע מכל.

סמה מבועתת ומבוהלת, תוך כדי שהיא בוכה סיפרה לאחיה אייך בליל אמש סקרנותה גברה עליה והיא ברחה בחסות החושך מהבית בכדי להציץ על שריף, בנו של השייח, וחבריו החוגגים, היא רצתה לראות מה הם עושים שם בתוך האולם הגדול בלילות שגורם להם להסתובב מאושרים כולכך כל שאר היום, היא סיפרה לו איך הלכה ברחובות בלילה ואיך מצא דרך לעבור את החומה, אייך עמדה מאחורי דלת אחורית והסתכלה פנימה, ראתה אותם מעשנים ורוקדים, היא סיפרה לו איך נתפסה על ידי אחד מחבריו של שריף שאחז אותה בידה והוביל אותה פנימה כשהיא מנסה להלחם ללא הצלחה ואז הושלכה על הרצפה למרגלותיו של שריף. והיא סיפרה לו אייך הוא ניגש אליה ושאל אותה למה היא מציצה מהדלת? וכשהיא התנצלה וביקשה סליחה ואמרה שרק רצתה לראות איך הם חוגגים, הוא הדף אותה אל חדר צדדי, קרע מעליה את הבגדים ואנס אותה. היא סיפרה לו את כל זה ומעיני שניהם זלגו כנחל טיפות דמעות שכבר לא יורדות כמו גשם ולא כגל או שיטפון, ירדו מעיני שניהם טיפות של דמע שהן הטיפות הכי עמוקות בנשמתו של אדם ויוצאות מפצע שותת דם, טיפות שיורדות כמו אטלס מעך את הארץ בידיו וסחט את המים האחרונים ממרכז העולם, טיפות אחרונות שזולגות על הלחיים ומשאירות את העולם יבש מעכשיו.

הוא אסף את אחותו שוב אל חזהו, נותן לה את החום האחרון שנותר בגופו והעלה אותה בשתיקה במדרגות האבן כשהוא תומך בגבה, והיא עלתה איתו בשתיקה כמו הייתה ישמעאל המוכן להיעקד על ידי אביו כקורבן שה תמים וגם כשהשכיב אותה במיטה וכיסה אותה בשמיכה הדקה, היא לא פחדה וחיכתה כבר לתחושת הכרית על פניה, חיכתה לסכין על צווארה שתגאל אותה מהכאב ואת המשפחה מהבושה, אבל כל מה שראשיד עשה זה להגיד לה "עכשיו תשני, נראה מה נעשה אחר כך" ויצא מהחדר.

הוא ירד אל המטבח ומעל הארון הוציא את השברייה החדה של אביו והכניס אותה אל כיס מכנסו העמוק, הוא יצא מהבית, עובר מעל תיק הפיתיונות והחכה הסבלניים שהיו מושלכים על מפתן הדלת ויצא אל דרכו לכיוון המתחם של שריף.

השמש החלה לצאת ולהשליט את אורה בשעה זו על השמים, ראשיד הלך מבלי לחשוב ומבלי להרגיש, הוא ידע מה הוא צריך לעשות כי לא הייתה שום אופציה אחרת, החדית' קובע בצורה ברורה שהעונש על אונס הוא מוות, ואומנם לקורבן לא מגיע עונש נוסף, אבל מי יאמין להם שבנו של השייח עשה דבר כזה והכבוד של המשפחה יפגע. הוא בתור הגבר של המשפחה חייב להרוג את מי שחילל את כבודה של אחותו ובינתיים ניסה לדחוק בראשו ובליבו כי כנראה יצטרך להרוג גם אותה למען שתי אחיותיה האחרות.   

השמש התאמצה לעלות ובראשו של ראשיד החלה מפציעה ההבנה שאלו הם כנראה הרגעים האחרונים של חייו כפי שהכיר אותם, מרגע זה כלום כבר לא יכול להיות טוב, משעה זו העולם עצמו איבד את משמעותו ואת חשיבותו. ואז פתאום שמע קול מאחוריו קורא "בן", הוא הסתובב וראה ממרחק מה אדם מבוגר יושב על אבן ומסמן לו בידו כי יקרב אליו, ראשיד התקרב אל האדם והופתע לגלות כי היה זה השיח סלאח שקרא לו ושאל אותו "סלאם עליכום בני, מה גורם לך להתחרות בשמש ולנסות להאיר את העולם לפנייה?", ראשיד לא ידע אייך לפנות אליו, מצד אחד כיבד מאוד את השייח הזקן, אך מצד שני הרי הוא בדרכו ברגע זה להרוג את בנו. השייח חייך אל ראשיד ואמר "הציפורים כבר מתעוררות, אל תפחד להפריע בקולך את השקט, כבד אותי בתשובתך לאן מועדות פנייך?". וראשיד ענה לו  "אני בדרכי להאיר את הרקיע ולמחוק מתוכו את החושך שדבק בו בלילה הזה" פניו של הזקן נעצבו והוא ענה "אי אפשר לקרוע את הירח בליקוי החמה עם סכין, לפעמיים צריך לחכות והזמן כבר ייתן לך את ההזדמנות  לתת אור גדול יותר לעולם, כבוש את ליבך ותינתן לך ההזדמנות לכבוש את הירח ולהזכיר לו את מקומו האמיתי בשמיים". ראשיד ענה "עכשיו זה הזמן. ואי אפשר אחרת, כי כבר הגיע בוקר ולכול דבר יש את מקומו בשמיים ומי שפוגע בכבוד השמיים אין לו מקום בעולם" השייח קם ממושבו קרב לראשיד ושאל "מי יודע מה המקום של כל דבר בשמיים? ואייך יודע זה שפגע בכבודם מה זה כבוד בכלל והוא עדיין לא ידע כבוד בעורקיו ומה מקומו בשמיים? ואם תסלקו עכשיו מהשמיים לפני שיבין כבוד מה הוא תפרידהו מהשמים בעודו חושב כי כבר מופרד הוא והרי אין בכך לעשות דבר בעצם, אמתן בני, עד יבין שאינו נפרד ואז תזכיר לו מה מקומו בגופו של אללה", ראשיד ענה לו "אני לא נלחם בשביל כל העולם, גם לא למען עצמי, בכלל לא רציתי להילחם ואת מה שאני נאלץ לעשות עכשיו, אני עושה למען אלו שהעולם שכח אותם כשחילק את כוחו בצורה לא שווה שכזו" הזקן סמך את ידו על כתפו של ראשיד ואמר "גם אני וכל החכמים לפני לא הצלחנו בכל ניסיונינו להבין למה העולם מתנהל ככה ואיזו תבונה מופלאה יש למי שברא אותו, אך פנה לחוכמה וזכור שגם אם מתסכל אותנו עד שבעינינו נראה לפעמיים כי העולם נמצא בתהו ובהו, זכור בני שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ הוא ברא על הארץ את התהו ובהו כחלק ממנה, אך רוח האלוהים היא שמרחפת מעל הכול ובמיוחד מעל החושך והיא שגורמת בסוף לחוסר הסדר להראות נכון" ראשיד התרגש מדבריו של השייח, אך אמר לו "אלו דברים יפים מאוד ובינתיים באמת כבר עולה השמש בעיני אך מה לי ולכל זה?"  הזקן ענה לו "עלי ועלייך ראשיד מוטל תפקיד כבד מאוד, המון מהלכים כבר החלו לפעול והנוכחות שלנו ברגע הזה היא הדבר שמפריע להם, אנחנו המסמר בפרסתו של שליח המלך. בני האדם כמו ילדים קטנים רצים אחרי מי שרץ הכי מהר ולא לומדים את הקצב הפנימי - לעשות שלום, עד שהם סופגים את כאב המלחמה, ואתה רוצה עכשיו להפיל את הילד שרץ מהר ואני מבקש מהם כל הזמן להקשיב בשקט, אבל זה לא יעזור לנו אם הילד ההוא ייפול הם ירוצו אחרי ילד אחר ומי יודע לאן הוא יוביל אותם, ואם אני אמשיך לבקש שישבו בשלום עם עצמם לא כולם יקשיבו לי ובסוף הם לא ילחמו נגד אחרים אלא גם אחד נגד השני" ראשיד הקשיב לדבריו והרגיש כי השייח יודע בדיוק מה הוא מתכוון לעשות ויש בדבריו להציע לו דרך אחרת עליה לא חשב, אך הרגש הפגוע שבתוכו התגבר עליו והוא הסיט את ידו של השייח מכתפו וצעק "ומה עם הכבוד של אחותי?" והשייח ענה לו "כבודה יישמר גם הוא עם היעלמותנו, איש לא יידע מה שקרה ולכן היא תוכל להמשיך בחייה, הרי גם בליבך אתה בוודאי שואל מה שווה כבוד ללא חיים ולא היית רוצה לגזול את חייה, אז אני אגיד לך שכבוד ללא חיים שווה אם הוא כבודו של האל כי הוא ציווה לכולנו חיים, בסופו של דבר גם תמצא את הנקמה, אני מבטיח" ראשיד שאל "מה אתה מציע שאעשה?" והשייח ענה לו "לא מה אתה תעשה, שנינו יחד נעשה, אני ואתה פשוט נעלם עכשיו, נסתלק מהמשפחות שלנו ומהכפר הזה ולא נראה את פנינו עד שהתהו ובהו יהיה כול כך עצום שרוח האלוהים בעצמה תקרא לנו להגיד את שמותינו בשנית, ואז יבוא הסדר ואז תבוא הנקמה"  

שריף התעורר סחרחר וכבד מאירועי ליל אמש, ניגש אל הכיור בחדר הרחצה והניח את ראשו תחת זרם המים לשטוף בכך את שערו ואת אחיזתה האחרונה של העייפות, במוחו רצו תמונות של דברים שעשה אתמול, זיכרונות שניסה לנקות עם המים האלו אך ידע שאלו לא מסוג הזיכרונות שניתן לשטוף עם מי ברז והמקסימום שיוכל לעשות זה לדחוק אותם פנימה למקום שלא יעררו את בטחונו העצמי ואת נכונות מעשיו בצידוקים מוסריים. חליל עוזרו האישי נכנס לפתע נסער אל חדר הרחצה, בדרך כלל איש לא היה נכנס אל החדר שלא ברשות ובמיוחד לא לחדר הרחצה ולכן שריף מיד הבין שמשהו חשוב מאוד התרחש. חליל נשען לרגע אל משקוף הדלת אוחז בה כנתמך ובידו השניה תומך בצד גופו "אביך נעלם" אמר תוך כדי התנשפות, שריף שמר על חזות רגועה, לקח את המגבת המונחת על השיש לידו וניגב את ראשו "לאן הוא נעלם?" חליל התיישר עדין מסדיר את נשימתו וענה "לא יודעים לאן, רק השאיר מכתב שהוא יוצא למסע, רשם שזה יכול לקחת שנים והוא יסתדר כל עוד אללה מבדיל בין האור ובין החושך" שריף שאל בקור "שלחתם אנשים לחפש אותו?", "שלחנו, אבל הם לא מצאו דבר, הוא פשוט נעלם" שריף עצר לרגע מחזיק את המגבת על לחיו השמאלית ושערו הרטוב, עוד לא החליט האם צריך להיות שמח מעזיבתו של אביו עליו חלק בשנים האחרונות בהרבה נושאים והרגיש כי הוא עוצר אותו מלהגשים את יכולתו או עצב על עזיבתו ועל זה שלא נתן לו יחס מיוחד כמו שחשב שמגיע לו בתור בנו כשקיבל החלטה כזו, בסוף הוא החליט "אבי הוא איש חכם, אנחנו נדאג לעזור להבדיל בין האור ובין החושך ואללה ידאג לו, תגיד לכולם להתכונן כי גם אנחנו מתחילים מסע היום, מסע שסופו שלטון האור והשמדת החושך".

סמה התעוררה, נזרקת לישיבה מתוך מאבק בנפשה, היא הייתה רוצה להישאר לישון לנצח ולא לקום אף פעם, הייתה רוצה שהחלום גם אם הוא מלא בתמונות כואבות יהיה המציאות, כי לפחות שם הכל קורה מעצמו והיא לא צריכה לקבל אף החלטה ובחיים האמיתיים היא ידעה שכל החלטה שתתקבל מרגע זה וכל רגש שתרגיש או מחשבה שתעבור תהיה נגזרת מאותו אירוע שהתרחש רק לפני מספר שעות וסימני טביעותיו לא הוסרו עדיין אפילו מגופה, אבל מחשבה אחרת חזקה יותר, היא שגרמה לה בסופו של דבר לצאת מהמיטה מרחפת כסהרורית  ירדה במדרגות הבית מתעלמת בכוונה מתחושת גופה, מנסה להתכחש לקיומם מתוך ידיעה כי גם הכוח המעט שעוד נותר בנשמתה כדי לדאוג לאחיה ייבלע באותו גוף שבור ומרוקן שזקוק לכל כוח שימצא ולא בכדי להמשיך הלאה אלא אפילו רק בשביל להמשיך להתקיים, בשביל לשרוד. היא נעמדה באמצע המדרגות רואה את שתי אחיותיה מחפות עליה בעבודות המטבח, הן אפילו לא שאלו מדוע היא לא התעוררה בשעה הרגילה הבוקר מכיוון שהיו מכירות ומוקירות את חריצותה ולכן ידעו שאם לא ירדה הבוקר לעזור כנראה שיש לה סיבה טובה לכך, זה לא מנע ממנה להתבייש בעצמה. היא לא ידעה עדיין מה עשה ראשיד בעניין ודאגה לשלומו כי הרי ידעה בדיוק כמוהו מה מצופה ממנו לעשות וידעה גם מה סיכוייו להצליח בכך ולכן דאגה לו, אך ידעה גם כי אפילו אם יצליח לא יהיה זה הסוף מבחינתה כי זה אומר שכולם ידעו מה שקרה ואז החרפה על המשפחה תהיה גדולה ויהיה צורך לבחור בין חייה לכבוד המשפחה, היא הסתכלה על גופה וראתה את הבגדים הקרועים ומייד רצה אל המקלחת לשטוף את עצמה, המחשבה בתוכה קראה להזדרז  וללכת לחפש את ראשיד אך ידעה שאם הייתה לו תוכנית היא עלולה להרוס אותה במידה ותגלה משהו על העניין, בליבה עדיין העזה לקוות לטוב , העזה מכיוון שנזכרה בסיפור עקדתה עם בוקר, איך כמו ישמעאל מישהו בשמים חס על חייה ואולי נתן לה סיכוי לחיים, היא סיימה לשטוף את גופה אחרי שקרצפה בחפזון את כולו, ממהרת לבדוק מה עם ראשיד, אך גם רוצה להסיר מעליה את החולשה שדבקה בגופה ואת הזיכרונות שחזרו ועלו כמו סכין בתוכה, זיכרונות שמי ברז לא יכולים לשטוף ואולי היא תוכל רק לדחוק אותם פנימה אל תוכה, לקבור אותם בעצמה ולהיזהר לא לבכות, כי הבכי הוא המים שגורמים לזיכרונות לנבוט באדמות השיכחון.  סמה לקחה את המגבת שהייתה תלויה על מסמר בקיר וניגבה ביסודיות את גופה כששמעה את אחותה עולה במדרגות בריצה וקוראת בשמה, היא הספיקה לכסות מהר את גופה, מבינה תוך כדי שלא את צניעותה היא מכסה, אלא את סימני המכות, כשאחותה, עביר, נכנסה לחדר היא כבר הייתה מכוסה במגבת, מאמצת את ליבה לא להיכנע לחולשתה, עביר פנתה אליה "יש אדם בדלת הכניסה שמבקש אותך" בראשה של סמה חלפו אלף מחשבות באחת ואף אחת מהן לא הייתה טובה, היא שאלה את עביר "מה הוא רוצה?, מי זה?" ועביר השיבה "אני לא יודעת, איש מבוגר, אמר שיש לו מכתב בשבילך והוא יכול לתת אותו רק לך", סמה ביקשה מאחותה רגע להתלבש וירדה בחיפזון למטה אל האיש, מבקשת בליבה לקבל כבר את הבשורה רעה או טובה ורק לשחרר כבר את הפחד מפנייה.

לאיש שישב על כיסא מחוץ לבית היה מראה של אדם מכובד, הוא סירב להפצרותיהן של אחיותיה להיכנס אל הבית והתעקש כי ימתין בחוץ כל עוד ידוע שאין גבר בפנים. סמה יצאה אליו מחפשת במבטו רמז לדבר שליחותו ללא תקווה, הוא התרומם ממושבו ובירכה לשלום ותוך כדי הושטת מעטפה לכיוונה אמר "יש לי מכתב מאחיך שהוא אדם גדול בתבונתו וגדול בצניעותו ובעזרת אלוהים יעשה עוד דברים גדולים למען כולנו", סמה חטפה את המכתב מידו ופתחה אותו מהר, מפנה את גבה לפניו של האיש וקראה "סמה היקרה שלי, מה שווה העולם בלי שמים?, מה שווים השמיים בלי תקווה?, יש דברים שאני עדיין לא מבין ואולי לא אבין לעולם ולכן גם לא אוכל להסביר עכשיו מה פשר מהלכי כעת ואת חייבת לסמוך עלי שכל מה שאני עושה אני עושה למען כולנו, למען המעשה שבקדושה שהוא המעשה שנקרה בדרכך בזכותו של אלוהים, ולא מתוך כוונותינו שאינן ברורות אפילו לנו, אני צריך ללכת לזמן מה וליבי עצוב שלא אוכל להיות איתכן בזמן הקרוב, אני סומך עלייך שתמצאי את הכוחות להמשיך הלאה, אם לא למען עצמך אז למעני, כדי שמסעי לא יהיה לשווא, ולמען אחיותינו הצעירות שיהיו תלויות בך מעכשיו, אני לא משאיר אתכן ללא דבר כי האדון שמוסר לך את המכתב נשבע לפני בשמו ובשם האלוהים שידאג לרווחתכן כל עוד נשמה מתקיימת בגופו ובצאצאיו, הייתי רוצה לחבקך עוד פעם אחת ואולי לקחת עוד קצת מהכאב שיהיה חלקך לתמיד, תאמיני! באהבה ראשיד".  

סמה סיימה לקרוא את המכתב והסתובבה אל האיש שעמד וחיכה בסבלנות מאחוריה ושאלה "איפה הוא?, לאן הוא הלך?" והאיש ענה "אני באמת לא יודע, קיבלתי על עצמי את השליחות הזו בלי לשאול שאלות", הוא הוציא כרטיס מכיסו ואמר לה "זה שמי והדרכים בהן תוכלי ליצור איתי קשר, אדאג לשלוח אליכן כסף ואם תצטרכי עוד משהו תוכלי לפנות אלי, ראשיד הבטיח כי יכתוב מדי פעם ואני אדאג להעביר אלכן את מכתביו, הלוואי שהייתי יודע מה פשר העניין, אבל אני מקבל עלי את תפקידי גם בלי לדעת מה הסיבות ומה המטרה" הוא הפסיק לרגע מדברו, מבטו מביע השתתפות בכאבה ואז הוסיף "שאלוהים יהיה איתך" אסף את תיקו והחל הולך משם, סמה עמדה מוכת הלם, מביטה בגבו ולא יודעת מה לעשות, היא רצתה לרוץ אחריו לעצור ולחקור אותו עוד, אך הרגישה כי לא יועיל לה הדבר וכי האיש דיבר אמת ולא יוכל להוסיף דבר על מה שכבר אמר.

היא עמדה עוד רגעים מספר במקום אוחזת בחוזקה בידה האחת את המכתב מראשיד ובידה השנייה את הפתק שנתן לה השליח עד שהבחינה בשתי אחיותיה הקטנות מציצות מהחלון, אז היא קיבלה החלטה, היא תאמין.

לשייח סאלח היה קל למצוא לעצמו חיים אחרים במציאות החדשה,עם שם חדש, אחרי הפרידה מראשיד בעיר הבירה הוא החל לעבוד באחת המדרשות הקטנות ללימודי דת שצצו בכל פינה בערים הגדולות ובעיקר בשכונות העוני, נהנות מחסותם הכלכלית של ארגונים לאומניים ששמו לעצמם כמטרה את הפצת האיסלאם והשרשתו בעולם יותר ממנעים פוליטיים מאשר דתיים, ולכן גם אם שעורי הדת במדרשות לא היו בעלי אופי שונה מהדרשות הקבועות שנהג לתת שייח סלאח לתלמידו, הוא הצטער ששיעוריו מהווים גורם פיתוי ומשיכה לטובת הארגונים האלו שמנצלים את המאמינים ומטילים עליהם משימות ופקודות שאין להם דבר עם טובתם והם רק מחזקים את אותם הארגונים כצידוק לקיומם, מנהליו לא יכלו שלא לשים לב לעומק דרשותיו וחוכמתו, אך הוא סירב להצעותיהם להיות בעל תפקיד חשוב יותר בהיררכיה הארגונית והתעקש לשמור על משרתו כמורה ותו לא, כך בצנעה ובשקט העביר 10 שנים, נותן לכוחות הזמן לשנות את העולם בסביבתו.

בבית הספר ללימודים גבוהים של הרפובליקה האסלאמית הופתעו לקבל את הנער שהגיע ללא שום ידע או תעודות והדבר היחיד שגרם להם לקבלו ללימודים הם מכתבי ההמלצה הרבים שהגיעו מגורמים בעלי השפעה רבה ולמעשה דרשו ללא אפשרות לוויכוח את השתלבותו בלימודים, יותר הופתעו מתפישתו המהירה של הנער שהצליח להשלים את הפערים תוך זמן קצר ואף להשיג את התלמידים האחרים בתחומים רבים, ראשיד לעומת שאר התלמידים שם לעצמו מטרה להיות הטוב ביותר, שייח סאלח בפרידתם אמר לו כי אללה עוזר למי שעוזר לעצמו וראשיד ידע כי זו הדרך שלו לצמצם את הפער והמרחק בינו לבין שריף שרק ילך ויגדל עם השנים ולכן כיוון את עצמו כדי לא להישאר מאחור, מתוך הבנה כי בכך הוא מגדיל את סיכוייו לאותה הזדמנות לה הוא מחכה.

ראשיד סיים את לימודיו בהצטיינות והתמיד בהתעקשותו לשמור על פרטיותו מול חבריו ולא לחשוף את עברו, לכן צמצם את קשריו עם הבית והיה שולח רק פעם בשנה מכתב קצר לאחיותיו בו הוא עדכן שהכול בסדר והוא עדיין ממשיך במסעו, המכתב היה מועבר באמצעות שליח בכדי שהן לא ידעו איכן הוא נמצא, הוא ידע שבשלב זה הוא כבר לא שומר על אחיותיו כי הרי לא נשקפה להן שום סכנה ואפילו עדכוניו של השליח לגבי מצבם היו מעודדים מאוד כשסיפר לו שאחת מאחיותיו התחתנה ותאר איך עיניה של סמה שוב התרככו לרגע אחרי השנים שחלפו והיא גם מחייכת לעיתים, אך בראשיד בערה הנקמה והוא ידע שיש לזמן את הכוח להחניק את  האש בתוכו, במיוחד אם יחזור לשגרת חיו, הנוחות לפעמיים משכיחה את הכוונות האמיתיות.

באותה תקופה  המצב המדיני היה סוער והשלטון דחק בצעירים להתגייס אל הצבא ובמיוחד במלומדים איכותיים, כך מצא עצמו ראשיד אחרי לחצים רבים מצד חבריו מתפקד לחייל האוויר של הרפובליקה ונשלח אל מעבר לים להיות חלק מקורס טיס מתקדם וכבר אחרי שנתיים היה מהטובים ביותר בקרב טייסי חייל האוויר של מה שהפך להיות האימפריה האסלאמית הגדולה תחת הנהגתו של שריף.

ביום שבו נעלם אביו שריף ידע שהגיע הרגע לו הוא חיכה, הוא תכנן את מהלכיו מזה זמן רב וידע כי האלטרנטיבה שמציב אביו לעמדתו היא המכשול היחיד שעומד בפניו בדרך לסחוף את ההמונים אחריו, שריף הרגיש כי עם כל רצונו להאמין כאביו שכל בני האדם נולדו שווים, יש מיעוט של שווים יותר ורוב רובם של בני האדם מחפשים דמות מנהיג שתגיד להם מה לעשות ולו דווקא מחוסר אונים או יכולת אלא מתוך עצלנות מוסרית לקבל אחראיות על מעשיהם, ולכן הרגיש שאם הם מסירים מעליהם את עול המוסר ונותנים אותו למישהו אחר, מן הצדק שהמוסריות של אותו אדם תהיה גם המוסריות השלטת, הוא ידע מלימודיו שהדרך היחידה להיות מנהיג עוברת בשני אפיקים: יצירת שוויון על ידי ערך שכולם מזדהים איתו ומציאת אויב משותף, בשם המוסר הכריז שריף על מלחמת קודש.  
מחקר אמריקאי שפורסם באותו זמן תיאר את מהלך העניינים הצפוי אחרת "המגמה נובעת מתוך החברה המוסלמית עצמה. המוסלמים זוכרים את כוחם בימים עברו, כח שאפשר להם לא רק לשלוט בארצותיהם אלא גם להכניע את מחצית יבשת אירופה ועם זאת הם מודעים היטב למצבם בהווה. על כן בחשיבתם הקולקטיבית קיים לחץ פנימי הולך וגובר. בדעתם של המוסלמים לזכות שוב, בכל דרך אפשרית, בעצמאות פוליטית ולקצור את פירות משאביהם... בקיצור, המוסלמים סובלים מרגשי נחיתות ומשום כך הם עלולים לפעול באופן בלתי צפוי ככל בן-אדם במצב דומה". בסופו של דבר לא משנה באיזה תיאור של הנסיבות נבחר, בשתי הדרכים התוצאה הייתה אותה תוצאה, התוצאה היחידה האפשרית כששני כוחות מגדירים את עצמם כמתנגדים אחד לשני.

תנועות פונדמנטליסטיות שהיו פועלות באופן עצמאי נקראו לפעול תחת דגל ארגונו של שריף וקובצו כולם יחד תחת השם "מוחרבין לנור" ( לוחמי האור ), שריף סחף אותם בנאומיו על עוצמתה של הדת כדבר שמחבר בין כולם, הוא לא הטיף ליצור חיים נכונים או מסורתיים יותר אך טען כי ברגע שהאסלאם ינצח יהיה זה כזריחה גדולה על כול העולם, יהיה זה ניצחון האור על החושך ואור זה ישנה את דמות האדם והחברה כמו שכולם מכירים אותה, ואור זה כבר עכשיו חזק ודורש את קיומו המוחלט, קיום שנפגע כל עוד קיים החושך ולכן כל מי שלא מצטרף לפעולה נחשב לאויב השל המהפכה, בה כל פעולה היא מוצדקת.

לכאורה היה נראה כאילו תהליכים התרחשו באופן טבעי וללא קשר אחד עם השני, בתחילה היו אלו תאי טרור שהתפזרו ברחבי הגלובוס מעודדים את רוח הלחימה וההקרבה, מציגים מצג שווא כאילו כל אחד פועל למטרתו העצמאית, אך ידו הנעלמה של שריף מפקדת על כולם לעתים בלי שאנשי הארגון ידעו זאת בעצמם. מטרתו השנייה של שריף הייתה עידוד ההגירה של מוסלמים אל מדינות זרות בכדי ליצור גשר אנושי לביצוע מטרותיו במקומות אלו, הוא השיג את מבוקשו על ידי שכנועם של העשירים ובעלי האמצעים כי לא יגרם להם שום נזק או פגיעה כלכלית בעקבות המהפכה שהוא מתכנן, ומתוך איום מפורש כי יש רק דרך אחת ללכת בה וכל מי שהולך בדרך אחרת הולך נגדו ומכיוון שדרש מהם כול כך מעט - רק את חוסר המעש שלהם בכך שלא יפריעו למהפכה ושיעבירו את עסקיהם למדינות אחרות, הם נענו לו. וסגירתם של מקומות עבודה והעברת התעשייה כמו גם הגירה של רבים למדינות אחרות ושתיקת המנהיגים לנוכח החמרת המצב במשך השנים תרמו את תרומתם להבשלת התנאים לשלב הבא של המהפכה.

שריף ידע שהממשל בכל מדינה שואף בעיקר לשמר את שלטונו ואין להם שום אינטרס להתאחד עם מדינות אחרות ולכן כצעד ראשון החליט כי יש להחליף את השלטון הקיים בנציגיו, פתע התחילו להתרחש ברחבי העולם המוסלמי הפגנות רבות שבהתחלה נשאו אופי שקט של זעקה חברתית, אך אט אט הפכו למהפכות של ממש כשסילקו את הממשל הישן מהשלטון והכניסו את המדינה לתקופה של וואקום שלטוני בשלבי הרכבת הממשל חדש. ההפיכות התרחשו בכל המדינות בשרשרת שבחלקן ההתנגדות קטנה או גדולה יותר, אך ידו של שריף המנצחת עליהן הביאה בסופו של דבר להצלחת כל המהפכות, זה היה האות לאנשיו לתפוס עמדות מפתח במערכת השלטון המתהווה בכל מדינה, אנשי מפתח שבסופו של דבר כשישתמשו בנימוקי כורח השעה והדגשת השוויון יקראו לאחדות כל המדינות המוסלמיות תחת שלטון אחד, שלטון מוחרבין לנור של האימפריה האסלאמית הגדולה.

בתפקידו כמנהיג האימפריה האסלאמית הגדולה , שלט שריף ברוב אסיה וצפון אפריקה והיה המפקד העליון של הכוח הצבאי המאוחד הגדול ביותר בעולם, הוא קרא למוסלמים היושבים בארצות אחרות לדרוש אוטונומיות מוסלמיות בשטחים בהן הם יושבים וחלק מהמדינות נכנעו לדרישתו להענקת אוטונומיה גיאוגרפית למוסלמים ובכך למעשה יצר קולוניות של האימפריה גם באזורים מעבר לים באירופה ואמריקה -
 כמובן שבסוף פרצה מלחמה.

 מדינות המערב שהתרגלו לנצח מדינה אחת כל פעם במלחמתם בטרור הפונדמנטליסטי, מצאו עצמן עומדות מול אימפריה ענקית בעלת כוח צבאי המשתווה לעוצמתן ועם יכולת תגובה התקפית גם על אדמתן, הן הבינו שזו לא עוד מלחמה על אדמה וזו בעצם מלחמה על האדם החופשי והתרבות המערבית הפלורליסטית,  ובמלחמה הזו הם לא יכולים לאפשר לעצמם להפסיד גם במחיר מוסרי כבד מאוד, מחיר שנגבה על חשבון חיי האזרחים בשני הצדדים.

שריף בדרך כלל היה עסוק מדי מכדי להתערב בעניינים כאלו, בעיקר עכשיו בתקופה האחרונה. שההפגנות הקטנות האלו נגד המשך המלחמה היו עניין שבשגרה וכל עוד לא חרגו מגודל מסוים לא היו השוטרים אפילו מנסים לדכא אותן, במיוחד לא במקרה של מורה זקן שרק עומד עם שלט וקורא "לעמוד על מניעיהם של מי שמבטיחים שמים חדשים וארץ חדשה", אבל השמועה אמרה שלמורה הזה יש הרבה תלמידים ולמרות שגם זה לא היה אמור לגרום לו לחדול מעיסוקיו ולהתעניין בנושא, השמועה אמרה גם כי המורה הזה הוא אביו,

שייח סלאח נכנס למשרדו של שריף וישב על הספה בלי לומר מילה, הוא ראה את מבטו המתנצח של בנו כשקם ממושבו אחר השולחן והתקרב בשתיקה לצידו, הם ישבו אב ובנו על הספה ושריף אמר "התגעגעתי אלייך אבא, רציתי שתהיה שותף לצמיחה הזו ולתפארת של האסלאם ואתה נעלמת לי פתאום" הוא אמר את המילים וניסה להתחבר לתחושה הרגילה שהייתה לו בכל פעם כששכנע מישהו בצדקתו, תחושה של עליונות וכוח פנימי, ועכשיו כל מה שהרגיש הייתה התחושה שהוא שוב כמו ילד קטן המנסה להוכיח את כוחו מול אביו ומחכה שאביו יילמד אותו את הלקח על כך. אביו הניח את ידו על כתפו ואמר "גם אני התגעגעתי אלייך בני, אבל רציתי לאפשר לך לצמוח אל האור ומשום מה תמיד הרגשת כי אני חוסם לך אותו ולכן התאמצת תמיד להוכיח את עצמך, הנחתי שאם אני הזוז קצת הצידה אתה תראה שהאור נמצא בכל מקום ולא צריך להתאמץ כול כך  כדי להגיע אליו", שריף ניסה שוב למלא גאווה בדבריו "לא רק שהגעתי אל האור ומצאתי אותו, עכשיו משהקמתי את מוחרבין לנור, אני עוזר לכל העולם למצוא את האור" שייח סלאח נאנח וענה לו "בני, מהמקום בו עמדתי אתמול בבוקר לא נראה שהקמת את מוחרבין לנור אלא את מוכרבין אל נור ( המחריבים את האור ) אתם לא נלחמים בשם האור, אתם משמידים את האור", שריף קם על רגליו בכעס והתפרץ "אתה לימדת אותי שהאסלאם הוא האור ומה שאני עושה עכשיו זה להפיץ אותו, אני מבטל את החושך, אני נלחם בו כדי שהאור ישלוט". אביו הביט בו בעיניים תוהות, מרחמות חושב בליבו איך בנו שהוא בשר מבשרו הגיע למחשבות שהן כה רחוקות מהמסורת עליה ניסה לחנכו, וניסה להסביר "אפילו שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ הוא לא ביטל את השמים מפני הארץ, כך גם כשיצר את האור, הוא לא ביטל את האור מהחושך או את החושך מהאור, אלא רק הפריד ביניהם, הוא השאיר את החושך ואת האור יחד בעולם ולא השמיד אף אחד למען השני רק הבחין ביניהם, החושך והאור מעורבבים אחד בשני תמיד - זהו התהו ובהו שמרכיב את העולם, אך יש גם את רוח אלוהים שמרחפת מעל התהו ובהו ויוצרת סדר בתוכו, היא יוצרת היגיון והפרדה בין הדברים, אם אללה היה רוצה שכולנו נאמין בתורת מוחמד, הוא היה עושה זאת ומבטל את שאר התורות, אבל אלוהים ברחמיו השאיר לנו רצון חופשי ואת היכולת לבחור את צעדינו בעולם, כך שאתה לא נלחם על כבוד האל ונביאו אתה נלחם על כבודך ומנסה לסחוטו מתוך הכרת ההמון בצדקת דרכך, המון שהוא עדר כבשים טועות שילכו אחרי כל רועה, אתה אומר שאתה מאמין, אך המאמין האמיתי לא צריך להסיר פיתויים מדרכו ולא צריך לשכנע אף אחד בה, הוא פשוט הולך בטוח מספיק בכוחו ובאמונתו כך ששום פיתוי לא יכול להפילו. ואם שום פיתוי לא יכול לו אז הפיתוי לא קיים".

שריף התרומם בכעס, דוחק את ידי אביו מכתפו "אתה לא מבין, אנשים שכחו את הדרך הנכונה, הם צריכים מישהו שיראה להם את הדרך וישמש דוגמה"

"כשהדוגמה הופכת להיות חשובה יותר מהדרך שהיא באה להראות, היא חורגת מתפקידה ומורידה ומעוותת את הידע. שמת את עצמך גבוה מעל כל האנשים בשם הדת וגבוה מעל הדת בשם ההגנה עליה, היא לא צריכה את הגנתך שאתה מעליה, אתה יכול להגן על משהו רק אם אתה חלק ממנו".

שריף התכופף מטה, אוחז את ראשו בידו, מרגיש איך הכוח מסתלק מתוך גופו והוא עומד חשוף וחלש מול אביו כשהוא נגלה כניצב ערום, רק עם מניעו האמיתיים, מבין שאביו צודק והוא ניצל את כולם לפעול למען עצמו בעיניים עצומות ובעצם שכח עם הזמן את חלומו כילד, חלום שצמח מלימודו בשעורי הדת ומדרשותיו של אביו להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר עבור כולם, הוא רצה להתוודות באותו רגע כי איבד את דרכו ולבקש מאביו הכוונה, אך פניו השלווים של אביו נוכח הסערה בליבו ותחושת חוסר הביטחון בתוכו לא אפשרו לו להגיע לכך והוא פנה אל אביו בזעם  "אני חי למען אללה ותורתו ואתה לא מבין את זה עדיין כי אתה לא רואה את התמונה השלמה וכי לא הגענו לסוף הדרך עדיין, כשתראה כמה אני מקריב מעצמי למען כולם אולי תבין, ועכשיו לך לך לעיסוקיך ואל תנסה להרפות את ליבי",

שייח סלאח קם ממקומו ופנה נרגש לבנו "אולי באמת אני לא רואה נכון ואתה יודע טוב ממני מה הדרך, אך לי נראה כי דרכך היא ארמון של מוות ושממה, טירה ענקית שהיא מדבר חסר תקווה, כי אין לה סוף ואין בה נחמה והיא בודדה מאוד, אני מקווה רק כי אותם זרעים שזרעת בשנותייך הראשונות ושחלקם היו זרעי פורענות שעדיין לא צמחו יהפכו בשורשיהם את המבנה אותו אתה מקים בכדי שיוכלו לנוח בו גם אחרים ולנטוע באדמה הקשה שהשארת אחרייך עצים של עתיד ובתים של שלווה ולא ילכו עוד בדרכך הזו" הוא ניפנה אל הדלת, מפניו של שריף, עינו בורקות כעוצרות באורן את כאבו, הוא אחז בידית הדלת והוסיף "אני אברך אותך בברכה הכי עמוקה לליבי עד כדי שכולם אומרים אותה אך משמעותה התעממה עם השנים ובכל זאת הלוואי שתתגשם: סלאם עליכום". הוא לחץ על ידית הדלת ויצא מהחדר, יוצר עוד מחיצה ביניהם.

 סמה שמעה את הדפיקה בדלת וניגשה לפתוח, היא דמיינה את הרגע הזה במשך שנים ארוכות ובכל זאת לא האמינה למראה עיניה כשראשיד עמד על מפתן הדלת לובש את מדי חייל האוויר של האימפריה, היא זינקה עליו בחיבוק ונישקה את פניו מרגישה בשפתיה את טעם מליחות הדמעות שעצר במשך כל השנים האלו בתוכו והתפרצו באחת עת ראה אותה, הם ישבו אל שולחן המטבח וסיפרו אחד לשנייה את כל מה שעבר עליהם במשך השנים האחרונות בהתרגשות גדולה, צמאים לשמוע עוד ועוד פרטים, הם האריכו בשיחה עד שהשמש כבר החלה לנטות מערבה לכיוון הים וצל הבתים החל להתפשט על הרחוב בחלון, ראשיד קם לפתע ממקומו, אחז בכפות ידיה של סמה ואמר "אני חייב ללכת עכשיו" סמה התרוממה על רגליה ושאלה "למה אתה חייב ללכת? תישאר עוד כמה ימים, הרי רק הגעת עכשיו", אך ראשיד עצר בה מדיבורה ואמר "יש סיבה שהגעתי דווקא עכשיו, סוף סוף אחרי שנים שחיכיתי לנקום את נקמתנו התגלתה לפני ההזדמנות, מינו אותי להיות הטייס במטוסו הפרטי של המנהיג העליון ועלי להתייצב עוד יומיים, הזמן שעבר רק הגביר אצלי את הרצון לנקום ועכשיו הנקמה תהיה כשהוא בשיאו ולכן כואבת יותר" סמה רצה אל הדלת עומדת כחוצץ בין ראשיד לבין היציאה "מה טוב יצא מזה? שנינו הצלחנו להמשיך הלאה והרי הנקמה הזו רק תביא גם לאובדנך" ראשיד התקרב אליה בצעדים איטיים "הוא פגע בשמים ומהשמיים אני אפיל אותו!" סמה קרבה אליו נרעשת "אבל גם אתה תמות", ראשיד חייך בבוז לדבריה "אני נשבעתי להקדיש את חיי לכך ואת חיי אני אקדיש", סמה פנתה אליו בעדינות מנמיכה את קולה "שני שעורים חשובים למדתי בחיי והם שאדם יכול להיות מת גם בחייו אם אין בחייו אמונה או תקווה מהרגע שמישהו שובר את כל מה שבנה והוא מרגיש כעלה נידף ברוח ללא יכולת לשלוט בחייו כמו שאני הייתי מתה באותו לילה שמצאת אותי על יד הדלת ומתתי במשך לילות ארוכים בשנים שעברו והדבר היחיד שהחזיר לי את חיי הם התקווה והאמונה שציווית לי במכתב, המלחמה הארורה הזו שהוא הכניס אותנו אליה עומדת להסתיים וכנראה בתבוסת האימפריה, זו נקמה מספיקה לדעתי לאדם כשריף. הדבר השני שלמדתי, הוא שהרבה יותר קל למות למען משהו מאשר לחיות עבורו, ראה את כל השהידים האלו ששולחים יד בנפשם כדי למות למען הדת אין במותם ולא חצי מהכבוד של אלו שנשארו דבקים בחיים ומקדישים את נשמתם לחיות למען הדת, אל תבחר בדרך הקלה. וחוץ מזה הרי זו נקמתי ואני בחיי כבר נקמתי", ראשיד קרב אליה עוד ואמר "אותה מפלצת שדורשת נקמה התיישבה בליבי וחיה עד עכשיו מהבטחתי אליה, אם לא אאכילה עכשיו כשהגיע העת רב בי הפחד שהיא תאכל אותי מבפנים לכל שארית חיי" הוא ניגש אל אחותו נישקה על לחייה ויצא אל הערב האדום.

כמויות ההרוגים במלחמה הגיעו לעשרות מיליונים משני הצדדים והיה ברור לשריף כי צורת המלחמה הנוכחית תביא בקרוב לכניעת האימפריה האסלאמית שהקים ועכשיו זה הזמן להיכנע או לתת דוגמה אישית, אותה דוגמה שהוא רצה להוכיח לאביו שהוא יכול לתת, הוא חשב המון על דבריו בימים האחרונים עת התגברו הידיעות על האבדות הקשות בשדה הקרב מול צבא בעלות הברית וחזר שוב ושוב על שבועתו בראשו, שבועתו להקדיש את חיו למען האסלאם והוא יקדיש את חייו עבורם. הצעת מנהיגי בעלות הברית כי ייכנע ללא תנאים עמדה על שולחנו והוא בהה בה, מתייסר בדעתו מה עליו לעשות, הוא הרים את שפרפרת הטלפון משלוחנו ובלי הקדמות פנה למזכירו שישב מחוץ לחדר ואמר "תשלח הודעה לנציגי האויב כי אני מסכים לתנאים".

בסוף מלחמת העולם השנייה אחרי הפצצת הערים הירושימה ונגסאקי, הסכימו היפנים להיכנע לארה"ב ללא תנאים, הסכם הכניעה נחתם על סיפון ספינת הקרב מיזורי, בפני גנרל אמריקני, תוך כדי שהם שומרים על כבודו של קיסר יפן שלא אולץ לחתום בעצמו על כתב התבוסה, הכאב והפגיעה מעוצמתה של המלחמה הנוכחית לא נתן לבעלות הברית להיות נדיבים ומנומסים הפעם אל הצד הנכנע והם דרשו כי חתימת הסכם הכניעה תתבצע על נושאת המטוסים האמריקאית ג'ורג' בוש במעמד כל מנהיגי המדינות המובילות של בעלות הברית ובנוכחותו של מנהיג האימפריה האסלאמית לבדו וללא פמלייתו, על תנאים כאלו בדיוק בנה שריף כדי להוציא לפועל את תוכניתו.

שריף עלה על מטוסו הפרטי, משנן בראשו את פרטי התוכנית, הסכם הפסקת האש שהוכרז לפני מס' ימים השאיר את כולם תוהים לגבי המשך מהלכיו, מצד אחד רובם קיוו כבר לסופה של המלחמה כדי לחזור לשגרת חייהם, אך מעטים האמינו כי זו אכן סופה של המלחמה בעיקר בשל הכרזותיו החוזרות ונשנות של שריף בעצמו כי המלחמה תסתיים רק כשהאסלאם יהיה הדת היחידה בעולם ועכשיו כולם יושבים צמודים לאמצעי התקשורת לראות כיצד הוא יוכל להתכחש בפומבי לכל נאומיו.

שריף ישב בכיסאו במטוס מסתכל מהחלון על מסלול ההמראה העובר במהירות מתחתיו עד שהמטוס בלי שירגיש נפרד מהקרקע והוא כבר באוויר, הוא ניתק את חגורת הבטיחות וחייך לעצמו כשחשב כי מצחיק שהרגלים קטנים משתרשים לפעמיים כך שפעולות שעשינו בעבר רק כי מישהו פיקח עלינו שנעשה אותן הופכות להיות לחלק מטבענו ועם הזמן אנחנו חוזרים עליהן באופן אוטומטי גם בלי שאיש יגיד לנו לעשות אותם. הוא תפס את עצמו מחייך והרגיש רע על זה, ההתעסקות בפרטים הקטנים והלא חשובים האלו, איך דווקא עכשיו שמשמעות גורלו וגורל המהפכה בידיו הוא מסוגל להתעסק בזוטות כאלו, מצד שני גם ככה לא היה לו דבר אחר לעשות, בהוראת בעלות הברית כאקט של השפלה לא אישרו ליוויי של שום אדם נוסף לטיסה, שריף חשב לעצמו שגם זה לא היה מונע ממנו את ביצוע התוכנית, אך מוטב ככה. הוא הרכין ראשו מטה לשנן את תפילתו, יודע שהוא חייב להוכיח לעצמו ולאביו את מסירותו השלמה וכשסיים הביט לכיוון מפת הטיסה שהוצגה על מסך בקדמת המטוס וראה כי נותרו עוד פחות 15 ד' עד להגעה אל היעד ונזכר כי הוא חייב לגשת לטייס כדי לשתף אותו בתוכנית ולהורות לו מה עליו לעשות.      

ראשיד הופתע כששריף פתח את דלת תא הטייס, נכנס להתיישב בכיסא לידו ופנה אליו בדברים "ראיתי שאנחנו קרובים אל היעד ורציתי לשתף אותך בדבר שאנחנו עומדים לעשות"  הוא תכנן לפגוש בשריף רק דקה לפני ביצוע תוכניתו, בזמן שיכוון את המטוס אל הים במסלול התרסקות ויצא אל חלל הנוסעים כדי לעמת את שריף עם גורלו, אך מכיוון ששריף הגיע אליו הוא ניצל את ההזדמנות וענה לו "אנחנו לא עומדים לעשות שום דבר כי הדבר היחיד שאני מתכוון לעשות הוא לרסק את המטוס הזה יחד עם שנינו" הוא סיים לדבר והופתע לראות כי שריף מחייך למשמע דבריו ולכן שאל בכעס "למה אתה מחייך?"

"חשבתי שיהיה הרבה יותר קשה לשכנע אותך לעשות את זה, אני יודע שאתה חייל נאמן של האימפריה האסלאמית, אבל לא תיארתי לעצמי שתכוון כך למטרתי"

"למה אתה מתכוון לכוון למטרתך? מטרתי היא לא מטרתך"

"אתה בוודאי מתכוון לכתב הכניעה שהופצו שמועות שאני מתכוון לחתום עליו, הרי לא יכולת לחשוב באמת שאני כנציג של האסלאם אכנע בשמו, אני מתכנן לי ולך מות קדושים, אנחנו נהווה השראה למיליוני המאמינים בכל העולם שמחכים לדוגמת מנהיגם ונקריב את חיינו בשם המהפכה, אנו נתרסק אל תוך נושאת המטוסים של בעלות הברית על במת המנהיגים ונוכיח כי אנו מחויבים בחיינו למטרתנו ומוכנים למות בשל כך, אנו נהיה פורצי הדרך לאלפי השהידים שילכו בעקבותינו ויביאו לניצחון האסלאם על הכופרים, זו מטרתי האמיתית"

ראשיד לא מאמין למשמע אוזניו, ענה לו "אנחנו אכן נתרסק עם המטוס, אבל לא מהסיבות שהזכרת, אנחנו נתרסק עם המטוס כדי שאוכל להעניש אותך בצדק על מעשייך ולנקום נקמה שמחכה עבורך כבר 10 שנים"

"10 שנים חיכית לנקום בי?, על מה? ולמה לא תבעת את כבודך כבר אז ?"

"לא היית ראוי אז לנקמה, איש שאין לו שום אמונה וכבוד במעשיו והוא לא מחובר לדבר, קיומו הוא כשל אדם מת ולכן אין טעם לטרוח ולהרוג אותו, ולמרות שבמעשה שביצעת באחותי פגעת פגיעה גדולה בנפשה ובגופה אך גם בכבודה ובכבוד האסלאם המתנתי כל השנים האלו לרגע הנכון בו תהיה חשוף לפגיעה, אך גם תהיה לך כוונה מספיק גדולה למשהו כדי שכבודך יהיה שווה את הנקמה"

שריף החל צוחק בקול, נשען בנוחות על מושבו "זו הייתה תקופה שעשייתי הרבה דברים שאני מצטער עליהם והייתי מוכן להביע את צערי על מה שגרמתי, אבל אני מפחד שזה יגרום לך לשנות את דעתך ולא לרסק אותנו"     

"אין לך מה לדאוג דבר לא ישנה את כוונתי לנקום בך, אבל לך זה לא יעזור כי לא תשיג דבר ממותך, אני ארסק את המטוס אל תוך המים ולך ולמטרתך לא יצא שום דבר טוב מזה"

שריף התיישר בכיסאו והרצין, מבין שיש לו בעיה חדשה, מבחינתו זו הייתה תוכנית מצוינת כמו הקמיקאזה היפנים רק שהפעם הרוח האלוהיות לא תהיה מותקפת במטח נ"מ, הוא ציפה שבמושב הטייס ישב חייל נאמן של האימפריה וככזה יהיה קל לשכנע אותו לבצע את הפקודה אליה כולם נשבעו: להגן בחייהם על כבוד האסלאם ולקיים את כל צווי ההנהגה הבכירה, הוא ציפה להתנגדות מסוימת אבל קיווה לפתור אותה באמצעות פנייה לרגשי הדת ולמחויבותו של החייל וגם להיעזר ביכולת השכנוע שלו, אבל על מצב כזה לא חשב, הוא תכנן שבמקרה הכי גרוע במידה והטייס יסרב, הוא ימתין לשעת כושר כשהיו מעל לנושאת המטוסים ואז ינטרל את הטייס ויכוון בעצמו את המטוס להתרסקות, ואיך יכול היה לחשוב שהטייס יסכים להתאבד אך לא על נושאת המטוסים ולא למען המטרה שהוא קבע?, הוא פנה לראשיד בקול מתחנן "המטרות שלנו לא סותרות אחת את השנייה, הרי אין לך דבר נגד האסלאם ונגד נצחונו, כל הבעיות שלך הן איתי ואני אמות בכל דרך שנבחר  ובכך תזכה לנקמתך בי, אך אם נפגע בכופרים בדרכנו תזכה לרווח כפול כי אז לא רק תנקום את נקמתך אלא גם תיהרג כקדוש"

ראשיד הקשיב לדבריו של שריף מרגיש את תחושת הכוח מתעצמת בתוכו, תחושה שמערבת את ההנאה מהיכולת לשלוט בחייו של אחר לבין אחריות עליהם, כשלפתע עלתה דמותה של סמה בראשו ועם דמותה הבין גם את דבריה על כך שההתמודדות היא הניצחון. הוא הבין ששריף בייאושו מודה כי הפסיד ולכן מסוגל לוותר על חיו, אין לו שום מטרה להלחם בשבילה יותר ולכן הוא מנסה לפחות לבנות את כבודו במותו, מוות שיהיה בריחה וניצחון עבורו כי בכך שלא ייכנע הוא ישיג גם כבוד על שעמד במילתו עד הסוף ולא נכנע ומצד שני יביא למותם של המון אנשים שילכו בדרכו ובכך יהיה כשמשון הגיבור הגם שלא אלו אויבו כשהיו אויבו של שמשון, הוא הבין ששריף מרגיש כי העולם הפנה לו עורף עם מתנגדו וחבריו כאחד ולכן אין חשיבות גם לעולם עצמו והוא יכול להכריז על העולם כולו במותו "תמות נפשי עם פלשתים" .

שריף הבחין כי נושאת המטוסים כבר נגלתה בחלון וזמן ההכרעה הולך וקרב, העובדה כי ידע שהאדם שמולו המתין 10 שנים לנקום בו גרמה לו להעריך אותו ולפחד מפניו מפני שידע שאין זה מסוג האנשים אותם היה רגיל לשכנע, הוא חיכה למוצא פיו של ראשיד, עוקב אחר תנועות פניו ומחפש בהם סימן שייתן רמז להחלטה שקיבל, האם יאבד את חיי שניהם על הים ואז יהיו שווים חייו ומותו כקליפת השום, או שיקשיב לבקשתו ויעזור לו למצוא משמעות להתאבדות זו, שתיקתו של ראשיד הדאיגה אותו, אך הידיעה כי בכל שנייה שעוברת הם מתקרבים לספינה מגדילה את הסיכוי שיבחר בה במקום בים עודדה אותו לנסות ולשוב לשכנע את ראשיד  "אתה וודאי מרגיש שהדברים שקרו לך בחייך הפרטיים הם חשובים ובעלי משמעות עמוקה ואני לא מזלזל בכאבך הפרטי, אבל כאבך הפרטי הוא כאין וכאפס לעומת המטרות הגדולות של החברה ולכאב של העם כולו, תחשוב מה יקרה אם תרסק את המטוס הזה אל הים, הרי מייד יופצו שמועות שבעלות הברית או אויבים מבית דאגו לחיסולי, דבר שיגרום לפילוג בקרב המוסלמים ואולי הם יחזרו להלחם אבל הם יהיו שסועים ומופרדים וכוחם לא יעמוד להם להשלים את ההתנגדות, אבל בדרכי לא יהיו טעויות כי כולם יבינו מה הייתה המטרה האמיתית וכשיראו את תוצאות פעולתנו ייקחו ממנה דוגמא כך שמלחמתם לא תהיה עוד מלחמת בודדים אלא מלחמתו של עם גאה. עם שיודע כי ראשון בניו קיפח את חיו למענו לא יוכל להישאר אדיש למלחמה ולא יוכל עוד לקדש את חייו על חשבון מטרת המהפכה, אני קורא לך להתעלם ממניעך הקטנים ולקחת אחריות גדולה יותר על האומה שאותה נשבעת לשרת ולמען הדת שאתה חלק ממנה, אני קורא לך להקדיש את חייך לאסלאם ולנקמתך ולמות מות קדושים".

ראשיד שמע את דברי שריף ולא יכול היה להאמין לתחושות שאחזו בו, הוא נאלץ להסכים עם חלק מדבריו ולא מצא בתוכו היגיון או כוח להפריך אותם, הוא אכן מתרכז כאן רק במניעו הפרטיים ושוכח את השפעות מעשיו על כולם והרי הוא כמו כל מוסלמי מאמין נשבע לקדש את חיו למען אללה ומהו אללה והאסלאם אם לא האנשים המאמינים בהם שיתכן ובמעשיו הוא משפיע על גורלם. הוא הביט מהחלון וראה את נושאת המטוסים מתקרבת מתחת לגחון ושמע בקשר את מפקח הטיסה מזהה את המטוס ומותיר לו להתקרב לנחיתה, הוא פנה לשריף שפניו כבויות בעצב ואמר "אנו נקדיש את חיינו לאסלאם, רד והתפלל את תפילתך כי אולי האל ישמע את תחינתך וכאבנו עכשיו ינקה במקצת את גזר דיננו בשמיים"

שריף הביט מהחלון לבדוק את מיקומם ומשראה כי המטוס כבר עבר את האוניה וחג כרגע לשפר עמדה ירד על ברכיו והחל להתפלל, תפילה שמלווה בפחד ושמחה, הוא שמח על שהצליח לשכנע את ראשיד ושמח על השחרור שחש עכשיו משלא יאלץ לחוות את עלבון הכניעה ועל השחרור מלקחת אחריות על כל מעשיו, הוא שמח גם כי הרגיש שהוא באמת מבטא את דרך חייו וכוונותיו במעשה זה, אך השמחה לא הייתה מלאה כי נמהלה בכל חלקיה במילותיו של אביו שהחדירו פחד מהלא נודע וחוסר בטחון האם כל מה שהוא חושב שהוא יודע ומרגיש אכן נכון.

ראשיד הפנה מבטו משריף הרוכן מאחוריו והביט אל עבר השמים מבקש רמז למחילה או להסכמה למעשיו ומנסה לחשוב מה הייתה אחותו חושבת על כך, הוא נזכר בדבריה כי מבחינתה היא כבר נקמה את נקמתה מכיוון שההתמודדות היא הניצחון ועצם הישארותה בחיים מעיד על כך, הוא חשב על כל האנשים שפעולתו תשפיע עליהם ושוב עלו דבריה של סמה בראשו ונזכר שסיפרה לו כי למדה שלחיות למען משהו זה לא אומר לוותר על חייך למענו על ידי הפסקת החיים וזה בעצם אומר להפך, כי אם אתה מקדיש את חייך עבור משהו אז ראוי גם שתהפוך את חייך לקדושים כי הם ביטוי לאותו הדבר. הוא נזכר בברכתם של המאמינים שברכו לשלום אחד את השני והבין שברכת השלום היא המתנה הכי גדולה שיכול אדם לקבל, שלום עם העולם סביבו ושלום עם עצמו, הוא חשב על כך שבידו כרגע האפשרות לתת את המתנה הגדולה הזו לעולם וכל מה שהוא צריך לעשות זה למנוע מהם נקמה ע"י שיקבל בעצמו שיש דברים חשובים גם מנקמתו שלו ובוויתור עליה הוא ימצא שלווה שבתוכה שלום. ראשיד הפנה שוב את מבטו לשריף המתפלל מוודא שהוא עסוק בעניינו ובחן אותו לרגע מתוך הבנה כי שריף לא מבקש באמת לייצג מישהו וכל מה שהוא מסוגל לעשות כמו כל מה שעשה בחייו הוא להלחם ולכן זה רק טבעי בשבילו לשים קץ לחייו עכשיו כשאפסו סיכוייו לנצח את היעדים שהציב לעצמו. הוא חייך לעצמו על כך שנקמה לפעמיים היא לכפות על מישהו את מה שהוא לא רוצה ומפחד ממנו, אפילו אם בסופו של דבר תוצאות הנקמה טובות גם בשבילו בדרך אחרת ולכן בכל זאת הוא ייהנה מנקמה קטנה, לכפות על שריף את כניעתו מול ההתמודדות עם המציאות.    

המטוס נחת בשלום על משטח הנחיתה.