ואתה
בוא תהיה לי כלי
תהיה עדרי גנו
דוהרים
תהיה הדי תופים
מכים
ופטישים מעופפים
עכשיו אני כמהה לנגיעה
והרפתקה
אך אנגן קולי עדין,
שלא תשכח
עליך האחריות;
הכל על נשמתך.
יופיי מחכה לקמטי צחוק
לסדקים בעור מנתיבי
דמעות
בוא לחש באוזני
מילים מערערות
כבר לא יודעת איך לשכוח
את היופי
לבחון את גבולותיו
להביא אותו לנועם
ארסי,
לקצת הרס עצמי
הרי ארמון בדולח עוצמתי
-
כוחו בהיותו שברירי,
ואני רוצה שתרקוד בו
ברקיעות כבדות,
בטריקת דלתות
לבדוק גבולות
קצת לכעוס
אבל שלא יתמוטט
לחתיכות
ומבלי לרמוס
במבט לתוכי,
אני הוא ארמון הבדולח
הקורא אליך
בוא ושרוט את
קירותיי
במבטך החושק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה