לפעמים על אי תנועה
מרגיש כמו אריה בכלוב;
סגור בשאלה מוסרית של ציות
ומילותיי המעובדות כלואות בתוכי,
נשחקות.
ובא לי להשליך על העולם
אפילו רק את חלוק הנחל המשופשף בכיסי
כבר לא אבן גסה,
אבל יודע שיפגע,
ומתאפק.
בשנת 3003 אכתוב לך גם.
נצא מהחלון ונביט אל הירח.
אולי לא אותו ירח,
מי יודע איפה נהיה עד אז;
אולי לא נגיד כלום,
וזה גם דבר מה.
רק בבקשה,
שנרגיש משהו.
.
