שירה של לילה

שירה של לילה
תלויה בשקט של אנשים,
עורב אחד שמותח כנף על חוטים רוחשים,
התרגשות קלה של גל לקראת סוף והתחלה,
פנים צופות מעלה 
וחיוך מתפזר להסכמה.
 
החושך הוא מורה טוב לנשימות,
אבן בוחן להבדיל בין פחד והתרחשויות.
 
מי מלח מחזיקים אותי צף,
בתוכי זרמים מתוקים - מתרומם ונשטף,
שייח מורד לוחש בין אבנים לכלוא דמות בזיכרון
כשצורות בעננים משחרות לטרוף הדמיון.
 
רחוק מאוד מעוד מעט נמצא עכשיו
ובכל זאת תמיד מגיע הרגע הבא,
בהפסקות הקטנות בין הצלילים
שירה של לילה
נשמעת כמו דממה.