לא יודע מה קורה לי בזמן האחרון. אני שומע קולות בתוך הראש. כאילו מישהו מנסה להגיד לי משהו. כאילו יש אנשים קטנים בתוך הראש שלי. אני לא שומע מה הם אומרים, אני שומע רק קולות. אני מפחד שאני משתגע ואולי אני צריך פסיכולוג. אולי נתקשר לשאול את אמא. בעצם מה היא יודעת? כולם שואלים את ההורים שלהם כל הזמן. פעם זה היה טוב, אבל היום מה זה שווה? כל הילדים יודעים הכל יותר טוב מההורים שלהם. לדעתי בכלל לא צריך ללמד את הילדים כל-כך הרבה, כי אחר-כך הם יודעים יותר מההורים. לפחות ככה אני. אני יודע יותר מאמא ואבא שלי יחד. איך אפשר להעריך משהו שהוא פחות ממך? נכון, אפשר להעריך יופי, אבל יופי זה לא הישג. עם יופי נולדים, ואז צריך להעריך את מי שעשה את הדבר היפה. ואם מישהו בכל זאת הצליח להשיג יופי , סימן שהוא יודע בתחום הזה של היופי יותר ממני ואני אעריך אותו. כמו מייקל לואיס לדוגמה.
נראה לי שאני אכנס לשירותים, המקום הכי מרגיע בעולם, בית המקדש שלי. שתי תפילות בימים רגילים, ובימים של מתח לפי הצורך. השירותים זה המקום הכי טוב לחשוב בו. חדר קטן, כיסא, זרימה של מים, ואף אחד לא מפריע. "נוחיות". היה חכם מי שהמציא את המילים. גאון האליעזר הזה והחברים שלו שחיברו כמה מילים נכונות, כמו משאלה עם ה-ה' הגבוהה הזאת בסופה, שלא נותנת לך להגיע אליה, ועוד כל מיני מילים שמעבירות בדיוק את התחושה.
אין! רק בשירותים חושבים על דברים כאלו. אבל צריך גם להיזהר מהמקום הזה. פעם הייתי בשירותים יום שלם (המון מתח פנימי). חשבתי מלא. בסוף כמעט השתגעתי וכאב לי כל הגוף. הלכתי ישר לישון.
אחרי שירותים ולשתות, אני הכי אוהב לישון. לפעמים אני חושב שרק כשאני ישן אני לא חושב, ואז אני גם לא משתגע. ובכלל- רק השינה שלי נורמלית. אומרים שאני ישן יותר מדי, אבל זה רק כי פעם היה לי רע ולא היה לי כלום בחיים, לפני שהתחלתי לצאת לשתות, אז הייתי משתגע מבפנים ולא הייתה לי ברירה, אז הייתי הולך לישון או משקר לאנשים (גם זו אהבה גדולה שלי). ככה כל הזמן- משקר כדי לברוח וישן כדי לנוח מהבריחה. התרגלתי לזה. בשינה אתה רגוע. אולי כשאשן גם הקולות בראש ייעלמו.
לא. זה לא עובד. הם עוד בראש. אני חייב לעשות משהו. כדור אחד יכול לפתור את כל הבעיה , אני יכול ללכת לשדוד איזה שומר זקן בכניסה לבית ספר. אולי הוא ינסה לירות בי, אבל הוא בטח יפספס ואז אני אצא פצוע, ולמי יש כוח לזה עכשיו. מאיפה אני יכול להשיג רובה? בירייה זה הכי קל להתאבד. רק לוחצים על ההדק ומרגישים איך כל המתח מתפרק. הכדור נכנס לראש, קורע את כל הלימבית, גזע המוח, ההיפוקמפוס וכל חרא עם שם ארוך שיש שם והיצורים שעושים את הרעש הזה יכולים להתחבא בו. הורג אותם, וככה אני נפתר מהקולות האלו. כל הדרכים האחרות למות קשות מדי. יותר מדי ארוכות. יותר מדי גסיסה וקולות תוך כדי גסיסה. כדור אחד מהיר מפלח את הגולגולת וזהו. אבל לא- בטח יש דרך יותר פשוטה או יותר חכמה, אולי אני צריך לצאת לשתות ולהטביע אותם.
יש טלפון. כדאי שאענה. אלו יכולים להיות הרבה אנשים ועם חלק מהם דווקא מתאים לי לדבר עכשיו. יש סקר. אני אוהב סקרים. זה ממש כיף. מתעניינים במה שאתה חושב ואוהב, כותבים את זה ואפילו מתייחסים לשקרים שלך אחר-כך ברצינות בקבלת החלטות. לא כמו בחיים- שאף אחד לא שם קצוץ מה אתה אומר ואנשים מקשיבים רק לעצמם.
באסה. זה היה סקר לחברת קונדומים, ומה אני מבין בזה? כבר כמה שנים שלא יצאתי עם אף אחת ובטח שלא זיינתי, מה שמוכיח לדעתי שלבנות יש בטוח אינטואיציה יותר טובה מגברים, כי בעוד שיש עוד כמה גברים שיושבים איתי לשתות לפעמים, הנשים קלטו כבר לפני שנים כמה שאני דפוק ובגלל זה אף אחת לא מתעסקת איתי. אפילו נחמד כבר לא שומעים אותן אומרות עלי. אולי זו רק מין תקופה כזו ששום דבר לא הולך. לא יודע, אבל הקולות ממשיכים לרוץ לי בראש ואני משתגע.
לפני חודש הרגתי ג'וק, ואני פציפיסט. אני חושב שאולי הקולות הם בגלל זה. כבר ארבע שנים לא הרגתי חיה. אפילו בבשר ודגים אני לא נוגע כדי לא להיות שותף לרצח . האמת- לא רציתי להרוג אותו. פעם, כשהייתי קטן, הייתי צד חרגולים ענקיים, זורק עליהם אבנים ואוסף אותם. חלק היו מתים ובחלק הייתי מטפל קצת ואז משחרר אותם. אבל השתניתי מאז. אני חושב שאולי זה בגלל שהבנתי שמישהו יכול להרוג גם אותי ותכלס אני מפחד למות אז אני לא הורג אחרים. בדרך כלל אם נכנס ג'וק הביתה אני תופס אותו בשקית וזורק את השקית פתוחה מהחלון, ככה שכשהשקית תגיע למדרכה הוא יוכל לברוח ולהיות חופשי שוב, אבל הג'וק הבן זונה הזה לא רצה להיכנס לשקית. הוא התחיל לברוח ופחדתי שיכנס למישהו לפה בזמן שהוא ישן (אני גר לבד אז בעצם...). הוצאתי מיכל של מסיר שומנים מהארון של המטבח וריססתי אותו. בזמן שהוא התהפך על הגב כמו כולם לפני שהם מתים לראות את השמים פעם אחת אחרונה מהכיוון של למטה, חשבתי על זה שהוא מסכן והנשמה שלו בטח תחזיר לי על זה בגלגול אחר. אספתי אותו לתוך השקית וזרקתי לפח.
אני חושב שהוא לא חיכה עם הנקמה לגלגול אחר, נראה לי זה הקול שלו שם בראש שלי .
הבן זונה הזה. מאיפה הוא בא לי עכשיו? נכון, אני קצת שיכור. אז מה? מתתי להשתין ונכנסתי לשרותים של הפאב. כבר פתחתי את המכנסיים ואז ראיתי אותו עומד שם ומקיא את הנשמה על הקצה של האסלה. גמד קטן עם חולצה צהובה, מכנסיים ירוקים וכובע חום, עומד ומקיא ועושה לי עם היד תנועות של לא, ובין הקאה להקאה הוא צועק לי להיזהר להשתין עליו בטעות ולהתאפק עוד שנייה.
אני מחכה לרגע, לא מאמין למראה עיניי. קיא של גמד מרוח על דופן האסלה. כתם כזה כאילו מישהו חרבן שם קודם ולא ניקה. אני תופס אותו מהחולצה, שם אותו על הניאגרה, אין לי זמן להתעסק איתו עכשיו. אני חייב להשתין אבל אני לא רוצה שיברח. אני חייב לבדוק את העניין הזה. אני עוצם את העיניים ומשתין. יש פעמים שלהשתין זה כמעט כמו חצי גמירה.
כשאני פותח את העיניים הוא כבר לא שם. אני מסתכל לכל הכיוונים, מחפש אותו מאחורה ובמתקן של הנייר ולא רואה אותו. אני אומר לעצמי- "סתם גמד מניאק שיכור. שידרוך עליו מישהו הלוואי", ושומע בתוך הראש שלי כתשובה או כהמשך המשפט- "חכה חכה יא בן זונה".
פתאום נופל לי האסימון. זה הגמד הזה שעשה לי את הקולות בראש כל הזמן. אני חוזר לשרותים ומתיישב על האסלה המלוכלכת. כאן זה כבר לא נוחיות. כאן זו עבודה. אני חייב לחשוב איך אני תופס את הגמד הזה ומוציא אותו מהראש שלי. התא עושה את העבודה. הכי טוב לחשוב בשירותים- כבר אמרתי. אני מבין שהוא הקיא כי הוא לא יכול היה לסבול יותר את השתייה, אז כל מה שאני צריך לעשות זה מה שחשבתי מההתחלה, פשוט לשתות עוד.
אני הולך לשתות, יוצא מהפאב, עוזב את החברים שעוד נשארו לשבת שם עם החשבון והולך לפיצוצייה. אני מוציא את כרטיס האשראי ומבקש 3 וודקות, 2 ייגר, עראק, 2 גק דניאל'ס קטנים וכמה בירות. אני מחשב שאם הוא טוב כמוני בשתייה אז הוא לא ישתכר כל-כך מהר ובגלל זה צריך לשתות הרבה וגם לערבב כל מיני סוגים. רגע לפני שאני יוצא אני מבקש גם סיגריות ובקבוק יין. יין תמיד משפיע עלי יותר. יכול להיות שזה ייקח קצת זמן לשתות את הכל ולהוציא אותו, ויכול להיות שמהכמות הזו אני אמות בדרך, אבל עכשיו כשגיליתי את מקור הבעיה לא אכפת לי. הלילה זה נגמר.
כל הדרך הביתה הוא דפק לי בראש. עשה את הקולות האלה שלו, ומדי פעם ממש אמר מילים ברורות כמו "הנה לך" ו"יופי", ופעם אחת היה נדמה לי ששמעתי אותו אומר "נראה על מי ידרכו יא מניאק". נראה לי שהוא ממש התעצבן על זה. כאילו הוא חשב שאנחנו איזה סוג של חברים וכשקיללתי אותו הוא ממש לקח את זה קשה.
התיישבתי על הספה בבית. פתחתי בקבוק בירה, לגמתי לגימה אחת כזו של שליש בקבוק, הדלקתי סיגריה ופתחתי במקביל את בקבוק הוודקה. חשבתי לעצמי שנתחיל בטעמים שאפשר עוד לשלב בהתחלה, עד שחוש הטעם יכהה לגמרי ואז נוכל כבר לערבב את הכל ביחד. שתיתי כמה כוסות של וודקה וייגר ביחד עם הבירות והקולות בראש המשיכו. מדי פעם היה שקט לרגע קצר אחד, ואז שוב חזרו הקולות. החלטתי לפתוח גם את היין. לא בא לי להתעסק בזה שאני אהיה גמור אחר-כך. הדלקתי עוד סיגריה והלכתי למטבח להביא חולץ לפקק. כשהגעתי למטבח שמתי לב שהקולות הפסיקו לרגע וחשבתי לעצמי שאולי הוא כבר שיכור והלך לשרותים להקיא עוד פעם. רציתי לרוץ לשם, אבל כשהסתובבתי ראיתי אותו עומד על השולחן ושותה לי מהכוס של הייגר. הוא היה עם הגב אליי ולא השגיח לשנייה. רצתי אליו בשיא המהירות שהרשה לי הגוף הכבד מאלכוהול שלי ותפסתי אותו בתוך היד שלי. הסיגריה עפה לי מהפה ונחתה על הרצפה. הרמתי אותה והכנסתי אותה שוב לפה, מתענג על רגעי השקט ועל השליטה סוף-סוף. מזגתי לי עוד כוס מהבקבוק הפתוח הראשון שעמד על השולחן ושאפתי בנחת מהסיגריה. הסתכלתי על היד שלי, הרגשתי אותו זז שם וראיתי את הנעליים והכובע שלו משני קצוות היד שלי שעוטפות אותו. נזכרתי במקרה עם הג'וק והחלטתי לפתוח מעט את היד שיוכל לנשום ולא ימות לי פתאום, לפחות לא עד שאני אבין מה כל העניין הזה של לשבת לי בתוך הראש ולעשות רעש. חיפשתי בכל הבית משהו מספיק עמוק לשים אותו בתוכו ולא הצלחתי למצוא. הסקתי שאם הוא הצליח לקפוץ מהניאגרה בפאב בזמן שהשתנתי הוא בטח יכול לקפוץ גבוה. בסוף מה שמצאתי היה סיר אז שמתי אותו בתוכו והנחתי אותו על השולחן בסלון. הוא היה נראה שבור כזה, כאילו אין לו כוח. נראה שהוא שתה יותר ממני , כי הוא פשוט התיישב בתוך הסיר ואמר לי- "נו יופי. תפסת אותי. אולי תגלגל לנו איזה ג'וינט?" הסתכלתי עליו קצת מופתע, והוא אמר- "מה אתה נראה בהלם? אני מלווה אותך תקופה לא קצרה. במגרה השנייה במטבח. תביא את החומר". אמרתי לו שאני הולך להביא אבל בחיית שלא יברח, והוא אמר לי- "אין לי כוח, וגם ככה מחר לא תהיה בטוח אם היית שיכור ממש או שבאמת ראית אותי".
היה משהו בדבריו ובזמן שלקחתי את החומר מהמטבח, כתבתי לי על פתק לזכור לבדוק בבוקר אם הגמד עוד בראש. חזרתי לסלון וגילגלתי לנו ג'וינט. הוצאתי אותו מהסיר והוא התיישב על השולחן, נשען בגבו על השלט של הטלוויזיה. ישבנו לעשן ככה בשקט כמה רגעים בלי לומר מילה עד שפתאום הוא אמר- "טוב, אני הגמד שלך אז יש לך שלוש משאלות". הייתי המום לרגע ואז הוא התחיל לצחוק וידעתי שהוא מסתלבט. גמד כזה אין מצב שייתן לי משהו באמת, אבל שאלתי אותו- "תגיד, איך אתה נכנס לי לתוך הראש ויוצא מתי שאתה רוצה?" הוא חייך ואמר: "בואנה, אתה דפוק לגמרי. נראה לך אני נכנס לך לתוך הראש? אומנם אתה אידיוט אבל מוח יש לך, נראה לך יש לי מקום שם?" אז שאלתי אותו איך הוא עושה לי את הרעשים האלה כל הזמן, והוא צחק וענה: "אני יושב לך על העורף כבר כמה שבועות ואתה וואחד מרוכז בעצמך. לא שמת לב בכלל. וגילתי שאם אני עושה רעשים ליד הקצה של הגולגולת, שם למטה, ליד עמוד השדרה, אתה חי בסרט שהקולות מהראש שלך. זה הצחיק אותי כל-כך שלא יכולתי להפסיק. וחוץ מזה די כיף פה. תמיד יש משהו לשתות ולעשן וזה כיף לראות אותך מתחרפן. חוץ מהזמנים שאתה יושב בשרותים. תגיד יש לך איזה בעיה בבטן? אתה שם המון".
התעצבנתי. מסתבר שהכל קטע שלו. הוא עושה לעצמו צחוקים ומשגע אותי בדרך. גלגלתי עוד ג'וינט ושאלתי אותו: "אבל למה אתה עושה לי את זה? אתה הורס לי את החיים. מה, אין לך מה לעשות?" הוא ענה: "לא ,האמת שאין לי מה לעשות. וגם אתה לא ממש עושה משהו עם עצמך. החיים שלך די עלובים, אתה לא חושב? בין לשתות ללישון ולחרבן אתה לא עושה כלום. אפילו לא שם לב שתלוי לך גמד על העורף איזה חודש, שיורד מדי פעם ודופק לך שלוקים מהשתייה". אמרתי לו שגם הוא בעצם לא עושה כלום וסתם משגע אותי ושאלתי אם אין לגמדים איזה עיסוק שהם אמורים לעשות, לחצוב יהלומים במכרות או משהו. הוא קצת התעצבן מההערה האחרונה וקרא לי גזען , אמר שזה שהוא גמד לא אומר שאפשר להגביל אותו למקצוע אחד והוא עדיין מחפש את עצמו. אמרתי לו שהוא מזיין את השכל והוא בעצם כלומניק כמוני. הוא קצת נהיה עצוב מזה אז העברתי לו עוד שאכטה מהג'וינט.
ישבנו ככה איזה שעה, מעשנים ושותים ביחד, והוא סיפר לי על המשפחה שלו, והחברים, ומה כל אחד עושה, ואני סיפרתי לו שאני גם לא מוצא את עצמי ובגלל זה אני שותה כל הזמן, ובכלל שדי רע לי עם מי שאני. הוא אמר שזה בגלל שאני לא מעריך את עצמי מספיק, שאני נותן לכישלונות של העבר לנהל לי את העתיד, ולדעתו דווקא יש לי פוטנציאל ואני רק צריך למצוא משהו שאני טוב בו ואולי ללכת לאחד ממכוני התעסוקה האלו שמכוונים אותך בחיים. צחקתי ושאלתי אותו אם הוא הלך פעם, והוא אמר שאצלם, הגמדים, התחום הזה לא מפותח מספיק, וחבל. אמרתי לו שאני דווקא תמיד חשבתי שאני יכול להיות טוב בזה. לכוון אנשים בחיים. יש לי יכולת כזו לשמוע קצת על מהבנאדם על עצמו ולדמיין מה הוא יכול להיות, אז הוא שאל אותי מה אני חושב עליו. אמרתי לו ששמעתי שכל סרטי הטבע האלו בנאשיונל ג'יאוגרפיק ובערוץ 8 הם בעצם עבודת סאונד, והאולפנים האלה בטוח מחפשים חבר'ה איכותיים כמוהו שטובים בקולות ואפקטים לעשות עבודות סאונד.
הוא ממש התלהב מהרעיון, ואמר לי שכבר מחר הוא יתחיל לקדם את העניין ואולי אפילו ילך להירשם ללימודי סאונד באיזה מקום. אמרתי לו שאני אשמח להמליץ עליו והוא מוזמן לבוא תמיד לשבת לשתות איתי ולספר לי איך הוא מתקדם, ואז הוא אמר: "אתה יודע, אתה באמת טוב בזה. לא חשבתי שאני אמצא מטרה בחיים שאני באמת אתחבר אליה ברגע שיגידו לי אותה, ולא חשבתי שאתה תמצא לי אחת כל-כך מהר, ממש שימחת אותי ואני מתכוון להמליץ עלייך לכולם. אתה תהיה שירות ההכוונה התעסוקתית של כל הגמדים בארץ".
שמחתי מאוד, אבל רגע לפני שהוא הלך הייתי חייב לשאול אם יש לגמדים כסף לשלם על זה, כי בכל זאת אני לא יכול לעבוד בחינם. הוא ענה שבטח, יש להם המון כסף. שאלתי אותו: "אם יש להם המון כסף, למה הם צרכים לעבוד בעצם?" הוא אמר איזו שטות על זה שעבודה זה רק בראש, ומה שהם מחפשים בעצם זו תעסוקה, וזה לא בשביל כסף. זה בשביל הנשמה. וחוץ מזה, הוא שאל אם אני מעדיף שעוד גמדים משועממים ישבו לי על העורף וימלאו לי את הראש בקולות. צחקתי ואמרתי לו שזה בטוח שלא, אבל מאיפה כל הכסף של הגמדים? "מהמכרות של היהלומים", הוא ענה.
