שיר

מרחק השיר מהשירה

הוא מעבר ל - ה

מעבר לה.

הוא ההבדל בין הקיים ליכול להיות,

בין העכשיו לכל הזמן,

הוא מרחק המילים מהסיבה,

מעבר לה

תמיד מעבר לה.

מרחק השיר מהשירה

הוא מה שהענקתי בכל כוחי,

לעומת השתוקקות הנפש לתת והכמיהה.

ומעבר ליכולת להסכים -

אל תחושת ההבנה.

תמיד יש מעבר ל- ה

תמיד יש מעבר לה.

מרחק השיר מהשירה

הוא כמרחק החיים מפעימת לב יחידה,

תמיד מעבר לה,

זו שהייתה ותהיה

וזה שנמצא.   

לראות אותה

מילים ומנגינה: אנוכי
לחן, עיבוד, נגינה והמון סבלנות ואהבה: מאור 
שירה, חן ולא פחות סבלנות: אלינה 

ברק שערה, קריצה בריסיה
דואגת תמיד לגלות
וגם כשאני נסתר מפניה
דמות דהויה בזכוכית משתקפת
לרצות
לראות אותה עוד
לראות אותה עוד

בשפתיים ורודות אמת מספרת
רק אמת הכל זה עובדות
לאן היא נוסעת, מתי היא תגיע
דבר על רגשות
דמות דהויה בזכוכית משתקפת
לרצות
לראות אותה עוד
לראות אותה עוד


השעון מתקתק
הגומה מחייכת
רק רמז שתרצה לצפות
דמות דהויה בזכוכית משתקפת
לרצות
לראות אותה עוד
לראות אותה עוד

לראות אותה עוד

חיבוק רחוק

רחוק רחוק,
פינה של צחוק -
מחכה לי שאשב בה.
רחוק רחוק
אז אין שם חוק
פינה של צחוק -
נשמרת לאחר כך.
 
חיבוק קבוצתי נתנו לי,
חיבוק של ביחד כולם,
וכל מה שרציתי
זה חיבוק ממך -
חיבוק אחד קטן.
 
רחוק, רחוק יהיה מתוק.
פינה של צחוק -
תקווה שאין די בה.
רחוק רחוק
ואולי עמוק -
פינה של צחוק בי
מחכה לי שאגע בה.
 
חיבוק גדול
חיבוקי אהבה של חברים,
חיבוק גדול
של משפחה ואנשים זרים,
חיבוק גדול
של תשוקות ורחמים.
 
וכל מה שאני רציתי
רק חיבוק קטן,
שיביא קרוב לפה
את הרחוק רחוק מכאן.

זונה

בלילות נסגר הפרח.
בימים נכבה כוכב .
זה בסדר להעלם  מדי פעם ,
זה נכון לנשור בסתיו.

הכל פשוט.
ואת הצבע אפשר תמיד לשטוף.
גלים גבוהים בעוצמתם ,
הופכים לקצף דק על קו החוף.

עצוב עכשיו כי בא לי,
מרגיש עכשיו נורא .
רק ככה אני שמח ,
כשיש לי את העצב כבחירה .

אני יודע שאני חי
כי אם הייתי מת הייתי פחות מוטרד.
והפרדוקס של האושר
הוא משרת שיש לו רק אדון אחד .

מילים גבוהות במשמעותן
מתנהגות כמו זונות כשמשלמים .
הרוב הופך פשוט מדי
אם בסוף העדר משתרכים.

ציפור עוצרת מלנדוד בקיץ,
רכבות שתקו כבר מלשרוק.
וזה בסדר להתעלם מדי פעם,
זה בסדר קצת לצחוק .

אני יודע שאני חי
כי אם הייתי מת הייתי פחות מוטרד.
והפרדוקס של האושר
הוא משרת שיש לו רק אדון אחד .

עצוב עכשיו כי בא לי,
מבואס עכשיו נורא .
רק ככה אני שמח ,
כשיש לי את העצב כבחירה.

אושר ועושר

פירורים של תקווה שפיזרת עבורי

השתברויות אור כוכבים על אוקיינוס מנצנץ

מתחפש לילד אבוד ביער

מחפש את הדרך שתוביל הביתה

ובית זה איפה שהלב.

בתוך מבוך השכל תאים אוגרים זיכרונות

שתולעת של זרם רודפת לכרסם,

ממוללת הילה וכנפיים פרושות,

ועיניים פורשות מפיכחון - לא לחדור.

 כי לפעמים עיניים סגורות נותנות יותר אור.

תחת מסכה של עפעפיים כבדים וחיוך

מטשטש המבחן המבדיל ציניות לשמחה

כשמיכה מכרבלת ומקלט מצללים

להשהות לעוד רגע את סוף האגדה,

באושר ועושר הם חיו

בקרוב זה מגיע ובא ...