המים הטריוויאלים

אתה נכשלת במבחן

עוד לפני שהתחיל,

בעצם זה שהייתי צריכה מבחן בשבילך.

מה הסיכוי של בנאדם לעמוד בציפיות של חלום ?

ובחלומות שלי, אפילו על עצמי אין לי שליטה.

אני שוחה איתך כמו במים הטריוויאלים  -

נשמרת, קרובה לקרקע.

כך פשוט לצאת, לעמוד ולנשום

ולא להתקרב לעמוק שבך.

שוחה ברדוד, ברגעי, בפושר,

אני לא כאן ולא שם.

תמיד מוכנה לסגת,

גם גלים יוצאים מעצמם.

אתה נכשלת במבחן עוד לפני שהתחיל,

כי חוסר שליטה הוא ביטחון בסופו של עניין.

ואם הייתי יודעת שאתה האחד בשבילי

לא הייתי מסתכלת אל החוף כל הזמן.

שוחה ברדוד, בפושר, ברגעי

אני לא כאן ולא שם.

תמיד מוכנה לסגת,

כמו גלים שיוצאים ללטף

ומיד חוזרים אל הים.

  

עידן הזכוכית

אין שום משמעות לגעגוע

או לכך שחושב עליך, לפעמים בלילות.

במציאות של היום -

אנשים מלטפים אחד את השני 

דרך מסכי מגע, באצבעות רכות.

זה עידן הזכוכית. 

אנשים שקופים נעלמים בחלונות ראווה,

צוברים אבק על מדף

ומתנפצים בכל נפילה.

מי יודע מה עוד את מסתירה ממני

חוץ מאהבה,

המורכבות של פשטות החיים,

וחום שננשף על חולות חופי מבטחים.

מי יודע מה עוד את מסתירה,  

להחביא לב בזכוכית 

וגעגוע בעיניך -

המשתקפות כמראה.