הלהבה לא תכבה
עם המרחק
הוא לא חונק, רק מדחיק
כור היתוך
בררני,
בשבילי.
אחרי תקופת מה
לא נעלם מה
שהרגשתי לראשונה
שעכשיו כבר
אין לו שם
ורק כשקוראים
בשמי
או מכירים גם
בלי כותרת ראויה
מכלילים אותו
בתוכי
כשאני אומרת
"שלום, נעים מאוד"
אני מתכוונת:
בגבולות הרגש ההוא
וכשצריך
להתראות
אז זה: כן,
אבל לא כמו אז...
חשמל סטטי
רעש לבן
החושך הסבלני
במארבו לכיבוי האורות
נוכח כל הזמן
וזה נעים
וממכר, אשליה מתוקה
אני חזקה
עוד רגע לא
אפחד לנשוף על האוד
ממש אוכל לקרוא
לך
נדבר כל הערב
ונלך לישון
עייפים יחד באותה המיטה
בלי לגעת
תחת אותה
השמיכה
בלי
נגיעה
פשוט נירדם
בלי מגע
או אם לא
נצמצם עצמנו
מאין סוף
עד אין תכלית
כי גם ככה
אתה כבר בתוכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה