לעצור

בדרך ליבנה מערב

בכלל רציתי להגיע לתל אביב,

אמרו שפשוט צריך לקפוץ באמצע,

אבל מי מזנק היום מרכבת נוסעת?

הקרון גם ככה מיטלטל כמו עגלה

מעלה אצלי מהבטן את כל מה שנאכל

ועוד לא נעכל  

בשלב גסיסתו, בגלגל חייו ממזון לחרא,

הוא קיא

ואני מחזיק חזק שלא להוציא-

האלימות שבי

בבחור עם המוזיקה הקודחת,

הזין הזקור   

מול שד נמחץ בחולצה נמתחת,

השאלות התמימות

לאוזניים ציניות או סגורות,

ואת אהבה שלי

לכל הרוחות.

על אותה מסילה בדרך מיבנה מערב לתל אביב

לא הייתה ברירה אלא לחזור,

כי מרוב עייפות נרדמתי ולא הייתי קופץ

והבטיחו שעכשיו היא תעצור.

אני בונה על זה,

כי חייבים להפסיק -

כל בהמיות מתחכמת,

מעבר תמידי בין קופסאות.

הכאילו הכל בסדר,

ובמיוחד -

האהבה שהולכת  

לכל הרוחות.