עידן הזכוכית

אין שום משמעות לגעגוע

או לכך שחושב עליך, לפעמים בלילות.

במציאות של היום -

אנשים מלטפים אחד את השני 

דרך מסכי מגע, באצבעות רכות.

זה עידן הזכוכית. 

אנשים שקופים נעלמים בחלונות ראווה,

צוברים אבק על מדף

ומתנפצים בכל נפילה.

מי יודע מה עוד את מסתירה ממני

חוץ מאהבה,

המורכבות של פשטות החיים,

וחום שננשף על חולות חופי מבטחים.

מי יודע מה עוד את מסתירה,  

להחביא לב בזכוכית 

וגעגוע בעיניך -

המשתקפות כמראה.