שניים

לא ידעה איך זה קרה לה

פתאום אוהבת שניים.

והרי אמרו שיהיה רק אחד מיוחד

שתרצה לשקוע אצלו בעיניים.

הלב שלה גדול מדי, כנראה

רוצה להגיד  לה שלא טעתה,

וזה מצב טבעי ואפשרי

לתת ליותר מאחד את כל האהבה.

ועכשיו הם משחקים על שטיח,

בורחים לרצפה.

מביטה בהם מוקסמת

ויודעת בדיוק מה היא רואה-

מבינה את האור והחושך

שפגשה בחיים

ואספה,

איך תמיד רצתה להרשים דמות בראשה

אז נסחבה עם מילים ארוכות.

והנה, כולה מתפעלת כעת -

מהכוח שבצרוף מעט משתי הברות.

חשבה שתצטרך לחזק חבלי זיכרון,

חיבוקים גדולים בקשרים עוטפים,

אך מספיקה נגיעה קלה או אחיזה באצבע -

והיא מלאה,

כמו שלא הייתה בחיים.

ויש להם דרך מוזרה להציג את קסמם,

שבלולים ישנים ליד שובל ריר

על כרית קטנה,

עם בכי וצחוק שמכוונים במיוחד בשבילה,

ועיניים –

כל הזמן מביטות אהבה.

הם שניים.

ויש לה רגש בלתי נדלה מתוכה,

לתת להם עוד,

עבורם.

ממה שחשבה שיספיק בקושי לאחד

ויש בו כוח לשמור

את כל העולם.