לטיפה השאירה צלקת
מכף יד מחוספסת,
עשויה רסיסים.
שברי זיכרון שאינם מרכיבים אהבה,
לא חיפשתי את הנכונים.
הייתי צריך לאסוף את עצמי
חלק, חלק
באינסוף המפץ הגדול,
במקום לנסות לתפוס צל של דמות
מפוזר
בקטעי חלומות מאתמול.
החיה, לה בניתי משכן בליבי
עזבה את ביתה -
חלל החזה,
אך השאירה קורים בלתי עבירים,
דביקים ורעילים בתשוקה
כשאני מנסה.
צא דיבוק.
צאי רוח פרצים מתוכי.
מקלט אהבתנו הפך לקבר,
וסגרני בתוכו,
לבדי ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה