מתוך שטף
המילים הטעונות ברחה נשיקה
מזוויות
המבטים החודרים התעגלה הבנה
ליטוף חמק
מעבר לתנועות ידיים חדות
וממאמץ
לנשום –
אנחה.
אז ידעתי כי
משלל הרגעים השמחים
זו הדקה
תיחקק במוחי
מעל כל הזיכרונות
ומחשבות
הלוויה.
מצאתי קרן
של שמש ברורה
מבעד לענפים
מחשיכים יער זקן
משהו בי יצר
תקווה
שפתיחות
מייתרת את הצורך להתגונן.
מבין אלפי
הנשים המחייכות כפתיות או מפתות
הייתה אחת
שצחקה
שגם אם
העולם הוא פקעת אינספור שבילים,
בהסתכלות
לאחור -
אדם הולך
תמיד בדרך יחידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה