בעודי מטייל בדרום האפור של העיר הלבנה
עיני כפרפרים מרפרפים על כל כתם צבע -
פני אנוש נמנע מקורי שינה,
גם כשהן נחות על חן, נרפות בריסים מנופפים
ללטף משב יישא אותם אל הבאה,
הסחות דעת ושמש עולה.
כשאמרתי לך בתנועה מתרפקת
שאת הדבר הכי יפה שראיתי בחיי – צחקת.
רק עכשיו התעוררת, פקח עיניים,
שפע
ריטוטך נעימים בפני,
אך אינם משכיחים שדה בו אני ניצבת
ורוב פרפרים ופרחים אחרים מצדדי.
קרא לו עיר עם שחר בורח
ואם תהיה כאן גם בצהריים
אחייך אליך שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה